זה מה שילד עם הפרעת קשב צריך לשמוע מכם – וזה יכול לשנות לו את החיים

הורים, מורים, וכל מי שמלווה ילדים עם הפרעת קשב – זה בשבילכם. תדעו, כמה מילים פשוטות שאתם אומרים ביום-יום יכולות לעשות שינוי של ממש בחיים של הילד הזה שמולכם. זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל לפעמים משפט אחד נכון, שנאמר בדיוק ברגע הנכון, יכול להיות ההבדל בין ילד שמרגיש שהוא כל הזמן נכשל – לבין ילד שמאמין שהוא יכול להגיע רחוק.

ילדים עם הפרעת קשב נתקלים לא פעם בתחושת כישלון. הם שומעים הרבה יותר מדי משפטים כמו "למה אתה לא מתרכז?", "שוב שכחת?", "תתאמץ קצת!", לא מתוך רוע, לא כי מישהו רוצה להרע להם, אלא כי ככה זה יוצא. והמשפטים האלה מצטברים, מייצרים אצלם איזו תחושה פנימית שהם לא בסדר, שהם שונים, שהם כל הזמן צריכים לרדוף אחרי כולם ולא להצליח להשיג.

אבל זה לא חייב להיות ככה. זה יכול להיות אחרת. לפעמים, שינוי קטן בדרך שבה אנחנו מדברים איתם, משנה הכל. פתאום הילד הזה שלא האמין בעצמו – מרים ראש. פתאום הילד הזה שחשב שהוא תמיד בפיגור – מגלה בעצמו משהו שלא ראה קודם. וזה מתחיל במילים. במילים שמכניסים ללקסיקון היומיומי.

כמו למשל להגיד להם: "המוח שלך ייחודי ומדהים". כן, ככה, בפשטות. כי מה שהם לפעמים שומעים כל החיים זה שהמוח שלהם בעייתי, שהוא לא עובד כמו שצריך. אבל האמת היא שהמוח שלהם עובד אחרת, וזה יתרון. הם יכולים לראות דברים שאחרים לא רואים, לחשוב בצורה יצירתית, להביא פתרונות שאף אחד לא חשב עליהם. וכשהם שומעים מכם את זה, שוב ושוב, לאט-לאט זה מחלחל. פתאום הם מבינים – הם לא פגומים, הם פשוט מיוחדים.

או להגיד להם: "אני כאן בשבילך". זה אולי נשמע כמו משהו קטן, אבל עבורם זה עצום. ילד עם הפרעת קשב מרגיש הרבה פעמים שהוא לבד, שהוא במאבק שאין בו אף אחד לצדו. אתם אומרים לו "אני איתך", וזה עושה פלאים. זה נותן ביטחון. זה מרגיע. זה אומר לו שגם כשקשה – הוא לא לבד.

ויש גם את זה: "ראיתי שהתאמצת". שימו לב, לא "ראיתי שהצלחת", אלא "התאמצת". כי הדרך שלהם מלאה במכשולים. לפעמים הם מנסים, נכשלים, ואז שוב מנסים. ובשבילם, המאמץ הוא הכל. זה לא תמיד נגמר בציון טוב או בהישג מדהים, אבל עצם זה שמישהו רואה כמה הם ניסו – זה נותן להם כוח. זה מלמד אותם שההשקעה שלהם שווה, שגם אם הם לא הגיעו ליעד, הם הולכים בכיוון הנכון.

ועוד משהו שיכול לעשות שינוי אמיתי – "בוא נגלה ביחד את החוזקות שלך". כי יש להם חוזקות. לכל ילד יש. אבל לפעמים, כשיש הפרעת קשב, כל כך הרבה מתעסקים בקשיים, שהכישרונות נשכחים. אולי הוא מצייר מדהים, אולי הוא מצחיק, אולי הוא מבין במוזיקה, אולי הוא רץ מהר. ברגע שאתם עוזרים לו לגלות את זה, אתם לא רק מפתחים כישרון, אתם בונים אצלו ביטחון עצמי. פתאום הוא מבין – יש בי משהו טוב, אני יודע לעשות משהו.

ויש גם את המשפט שאולי הכי קשה להגיד, אבל הוא הכי חשוב: "זו לא אשמתך". כי הילד הזה, שלא מצליח לשבת בשקט, ששוב איחר, ששכח את המחברת – הוא לא עשה את זה בכוונה. זה לא בגלל שהוא לא רוצה, זה פשוט משהו במוח שלו שעובד אחרת. וכשהוא שומע מכם שזו לא אשמתו, שזה לא כי הוא לא בסדר, אלא כי זו הפרעת קשב – זה משחרר אותו. זה נותן לו אוויר לנשימה. זה פותח פתח לשיתוף פעולה אמיתי.

ולבסוף, יש משפט אחד שיכול ללוות אותם לכל החיים: "תמיד יש דרך אחרת". כי הילד הזה ייתקל בהרבה מכשולים. החיים שלו, לפחות בבית הספר, הם לא תמיד פשוטים. אבל אם הוא ילמד מכם שכל מכשול זה לא סוף הדרך, אלא רק הזדמנות לחפש דרך אחרת – אתם נותנים לו כלי לכל החיים. אתם מראים לו שכישלון זה לא סוף, זה חלק מהמסלול. ולפעמים הדרך האחרת, היא אפילו טובה יותר.

אז נכון, זה דורש סבלנות. זה דורש אהבה. זה דורש להגיד את אותם משפטים שוב ושוב, גם ברגעים קשים. אבל תדעו – כל מילה כזו שאתם שותלים בלב של הילד שלכם, מורה, הורה, מדריך – היא זרע. ויום אחד, היא תצמח לביטחון, לאמונה, להצלחה. וזו, כנראה, המתנה הכי גדולה שאתם יכולים לתת להם.