נפלאות הבריאה
מי שיצא לאחרונה לטייל בטבע, בוודאי ראה את השקדיות עומדות במלוא תפארתן, עטופות בפריחה לבנה-ורדרדה שעוצרת לרגע את הנשימה. ככה זה, סביב ט"ו בשבט, כמו במילות השיר, כולנו יודעים – "השקדיה פורחת". אבל אם תסתכלו טוב, תגלו משהו מוזר: בעוד שבטבע השקדיות כבר לובשות לבן, במטעים המסחריים דווקא יש עצים שנראים כאילו הם לא שמעו שהחג הגיע. מה ההבדל?
אז מתברר, זה ממש לא מקרי. ד"ר תמר אזולאי-שמר, ראש יחידת המטעים במכון וולקני, מסבירה שלא כל שקדיה היא אותה שקדיה. בטבע, מה שאנחנו רואים אלה "זריעים" – עצים שגדלו מזרעים, וכל אחד מהם שונה קצת מהשני. אחד פורח בינואר, שני במרץ, והשלישי אולי בכלל לא הבין שהוא צריך לפרוח. במטעים, לעומת זאת, כל העצים שייכים לאותו זן, אותו שיבוט גנטי, ולכן – הם מתואמים. מחכים יחד לרגע אחד, ואז פורחים ביחד. זה טוב לחקלאים, כי אם כולם פורחים יחד – ההאבקה טובה יותר, והתוצאה היא יבול מוצלח.
אבל לא רק הגנים קובעים. מזג האוויר משחק תפקיד חשוב. טמפרטורה, כמות הקור שהעצים קיבלו בחורף – כל אלה יכולים להקדים את הפריחה או לעכב אותה. וזה כבר מביא אותנו לשינויי האקלים. החורפים שלנו משתנים, לא תמיד מספיק קרים, וזה משפיע. יש שנים שהשקדיות ממהרות לפרוח, ויש כאלה שהן מחכות. לפעמים זה יוצר בעיה גדולה – כי במטעים המסחריים צריך סנכרון בין הזנים. אם עץ אחד פורח בינואר והשני בפברואר – אין האבקה, אין פרי, והחקלאי נשאר עם עץ יפה, אבל בלי שקדים.
כאן נכנסו לתמונה המדענים. במכון וולקני פיתחו זן חדש, 'מתן' שמו, שיכול להפרות את עצמו, ולא תלוי בזנים אחרים. זה נשמע קטן, אבל זה הישג עצום, כזה שיכול להציל יבולים גם כשמזג האוויר משבש את התוכניות.
ומה עם השקדיות של הבר? אלה שלא בשביל השקדים, אלא רק בשביל היופי? בארץ יש ארבעה מינים. הנפוץ ביותר הוא השקד המצוי – זה שאנחנו פוגשים בטיולים. בצפון, בגליל ובגולן יש גם את שקד קטן-עלים. ובדרום, בהרים של הר הנגב, מסתתר לו שקד הרמון – נדיר, בסכנת הכחדה. ויש גם את שקד ערבי, שגדל בעיקר בשומרון, וגם הוא כבר כמעט לא קיים.
אם תצאו עכשיו לנחל לוץ, לבורות לוץ, או לנחל דישון, תוכלו לראות את השקדיות האלה במלוא פריחתן. וגם אם לא תגיעו למדבר או להר, ברשות הטבע והגנים מזכירים שגם בגן לאומי ציפורי בצפון, במגדל צדק במרכז, ואפילו בעמק צורים בירושלים – השקדיות כבר כאן, יפות מתמיד.
אז נכון, השקדיה פורחת, אבל מאחוריה מסתתר עולם שלם של גנטיקה, חקלאות, מדע, ואפילו סכנת הכחדה. ובכל זאת, כשהיא עומדת שם, עטופה בוורוד-לבן, מזכירה לנו שהאביב כבר ממש מעבר לפינה – כל זה נשכח לרגע. נשאר רק היופי.