שם האדם
חבר יקר, איש חברה קדישא צבאית, חשף בפני תופעה מטלטלת שנחשף אליה בשנות עבודתו: מקרים רבים בהם חיילים שנקראו על שם קרובי משפחה שנפלו במערכות ישראל, הגיעו גם הם לקבורה באותן נסיבות טרגיות. המקרה המזעזע ביותר שהוא ליווה בעצמו היה של חייל שנפל במלחמת ששת הימים, ולאחר מכן הובאו לקבורה שלושה בני משפחה שנקראו על שמו. עשרות סיפורים דומים נאספו, המעלים שאלה כבדת משקל על הקשר המסתורי בין שם לגורל.
אז היום ננסה להשיב: האם ייתכן שנתינת שם זהה יוצרת חיבור נשמתי העלול להשפיע על גורל הנושא אותו?
בזוהר הקדוש על הפרשה מובא: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם... אלין אינון סדורין דגלגולא, דינין דנשמתין דאתדנו כל חד וחד לקבל עונשיה", ובתרגום: "אלו הם סידורי הגלגול, דיני הנשמות הנידונות כל אחת ואחת לפי עונשה".
המקובל האלוקי רבי יהודה פתיה זיע"א אף מתריע על כך במפורש: "ממוצא דבר יבין האדם, כי מי שנולד לו בן או בת והוא קורא את שמותם בשם אותם המתים, הרי הוא מכניס אותם בסכנה עצומה. יען כי יתגלגל אותו המת בילד הנקרא על שמו. ואם אותו המת מחויב... יגרום שכל הילדים שייקראו בשמו כולם ניזוקים רחמנא ליצלן".
חיזוק לדברים אלו ניתן למצוא בתשובת מרן שר התורה רבי חיים קנייבסקי זצ"ל, שכאשר נשאל האם יש קשר לנשמה בין החי הקרוי לבין נשמת המת, השיב בפשטות שיש קשר.
בספר "שיח יצחק" מביא רמז קדום לזהירות זו בביאורו מדוע חוה לא קראה לבנה שת בשם אחיו המת, הבל: "כיוון דאין ראוי לקרוא שם על שם איש שנהרג". יש שהוסיפו כי הדברים אמורים במיוחד כאשר הנפטר לא השאיר זרע של קיימא.
סוגיה עמוקה זו נדונה בין גדולי הפוסקים והמקובלים לדורותיהם, כשיש דעות לכאן ולכאן בשאלת קריאת שם על שמו של אדם צעיר שנרצח. ה' יצילנו מכל דברים קשים ורעים. אמן.