הנאצים עמדו לקחת אותם – אבל תפילה אחת שינתה את גורלם

ביום קיץ בהיר אחד, במהלך טיול משפחתי בצפון הארץ, התיישבו הבנים בחניון מוצל סמוך לנחל הזורם. הם נהנו מארוחה טעימה בחיק הטבע, אך כשהגיע זמן ברכת המזון, גילו שהברכון נשכח ברכב.

"אבא, אני יודע את כל הברכה בעל פה", הציע יוסי בביטחון. אך אביו השיב בעדינות: "את ברכת המזון צריך לקרוא מתוך הכתב, מילה במילה". כשראה את האכזבה על פני ילדיו, חייך ואמר: "בואו אספר לכם סיפור מופלא על כוחה של ברכת המזון".

עיני הילדים נדלקו בסקרנות, והאב החל לספר: "בימי השואה האפלים, בעיר קטנה בגרמניה, התגוררה משפחת רוזנברג – אב תלמיד חכם, אם מסורה ותשעה ילדים. ערב אחד, בעיצומה של ארוחת הערב השגרתית, נשמעו דפיקות עזות בדלת. קצין נאצי ושני חיילים פרצו פנימה. הם דרשו מהמשפחה להתלוות אליהם מיד".

"אך ר' משה, אב המשפחה, עמד על שלו בנחישות שקטה: 'איני יכול לזוז עד שאברך ברכת המזון'. למרות המתח והפחד, התחיל ר' משה לברך בכוונה, מילה אחר מילה. חמש דקות ארוכות חלפו, והקצין המתין. לבסוף, בראותו את נחישותו של היהודי, הורה לחייליו לעבור לבית הבא ולשוב מאוחר יותר".

"אותן דקות יקרות היו המפתח להצלתם. לאחר מכן מיהרה המשפחה לאסוף את החפצים החיוניים ביותר וברחה לתחנת הרכבת. כשהתברר שיש בידם רק שמונה כרטיסים, החליטו בתושייה להסתיר את חנה'לה הקטנה במזוודה – החלטה שהצילה את חייה".

"ואותה חנה'לה הקטנה" סיים האב בחיוך רך, "היא לא אחרת מאשר סבתא שלכם, שתמיד מזכירה לנו לברך מתוך הכתב!"

"עכשיו אני מבין למה סבתא כל כך מקפידה על זה", לחש יוסי בהתפעלות, כמי שסוף סוף נפתרה לו תעלומה.

"נכון מאוד" הנהן האב, "חכמינו לימדונו שברכת המזון בכוונה ומתוך הכתב מהווה שמירה מיוחדת!"

"אז בוא נלך להביא את הברכון", קמו הילדים בהתלהבות, "גם אם זה אומר ללכת עד לרכב!"