מסתורין עמוק בג'ונגל: ההוביטים של פלורס – אמת או אגדה?

עמוק ביערות של האי פלורס שבאינדונזיה, בין הצמחייה הסבוכה וההרים התלולים, יש מי שמאמינים שבין העצים עדיין מסתובבים להם הוביטים אמיתיים. לא כאלה מהסרטים של "שר הטבעות", אלא אנשים קטנים בגובה של קצת יותר ממטר, שצועדים זקוף, עם פנים אנושיות, כפות רגליים גדולות ומוח קטן – בערך שליש מגודל המוח שלנו.

זה אולי נשמע כמו סיפור אגדה, אבל בשנת 2003, גילו שם באמת עצמות של יצור כזה. המדענים נתנו לו את השם "הומו פלורסינסיס", ומאז – האי הזה לא מפסיק לעורר שאלות. הרשמי הוא שההוביטים האלה חיו לצד בני האדם המודרניים לפני עשרות אלפי שנים, עד שנכחדו לפני כ-50,000 שנה. אבל יש מי שחושבים אחרת. יש מי שמאמינים שהם עדיין שם.

האנתרופולוג גרגורי פורת' חוקר את האי פלורס כבר 40 שנה, והוא שמע עשרות סיפורים ממקומיים על דמות קטנה, שעירה, משהו בין אדם לקוף, שמסתובבת שם ביערות. מבחינתם, זה לא מיתוס. הם ראו. אחת העדות האחרונות הייתה אפילו ב-2017, תושבת שדיווחה שראתה יצור כזה חוצה שדה. וזה לא מסתיים שם. גם מיסיונרים בשנות ה-20 תיארו "אנשים קטנים", וגם פרופסור פיטר בראון מאוסטרליה, מי שחקר את העצמות שנמצאו, מאמין – הם עוד חיים.

האי פלורס הוא לא מקום שקל להגיע אליו. זה אי עצום, רובו פראי, מלא יערות סבוכים, מצוקים, ואזורי פנים שאפילו היום כמעט אף אחד לא גר בהם. המקומיים, בעיקר אנשי שבט ליו, מספרים על הוביטים שעירים, הולכים על שתיים, עם פנים קצת קופיות. אחרים מתארים יצור דומה, אבל מאמינים שהוא כבר נכחד.

פורת' אומר שכשהוא שומע אותם, זה נשמע אמיתי. לא סיפורים על שד או רוחות – תיאורים מפורטים, חדים, שחוזרים על עצמם. משהו שראית בעיניים. הוא תוהה בקול רם – אולי אנחנו, ההומו סאפיינס, לא באמת לבד. אולי לא כל המינים שנעלמו מההיסטוריה, באמת נעלמו. אולי יש עוד מישהו מאותה משפחה רחוקה, שחי שם בשקט, רחוק מאיתנו.

לא כולם קונים את זה. פרופ' ג'ון הוקס, למשל, טוען שזה כמעט בלתי אפשרי. פלורס הוא אי בגודל של כ-15,000 קמ"ר, חיים עליו היום שני מיליון בני אדם. הסיכוי שקוף-אדם כזה יסתובב שם בלי שנתפוס אותו בעידן הסמארטפונים – מבחינתו, קרוב לאפס.

אבל העניין הוא שגם אם הם באמת נכחדו, מסתבר – זה לא אנחנו שעשינו את זה. המחקרים החדשים מצביעים יותר ויותר על כך שלא בני האדם גרמו להכחדת ההוביטים, אלא דווקא שינויי אקלים. ההוביטים האלה חיו על האי יחד עם פיל ננסי בשם סטיגודון. כשבאו שנות בצורת קשות, המים התייבשו, הפילים נעלמו – וההוביטים, כנראה, איתם.

ועדיין, כששומעים את הסיפורים של המקומיים, כשקוראים על העדות מ-2017, אי אפשר שלא לשאול: אולי בכל זאת? אולי אי שם, בפינה נידחת של העולם, עדיין חיים להם הוביטים אמיתיים? מי יודע, אולי יום אחד נגלה שאנחנו לא לבד במשפחה האנושית.