גדול הדור שוויתר על כבוד ושררה – חייו המופלאים של רבי שלום אזולאי זצ"ל

רבי שלום מרדכי אזולאי היה מגדולי רבני מרוקו וירושלים במאה ה־20. הוא נולד בעיר צפרו שבמרוקו למשפחה מיוחסת – בן למשפחת אזולאי המיוחסת לרבנו הרי"ף מצד אביו, ומצד אמו למשפחת כהנים המיוחסת דור אחר דור עד צדוק הכהן הגדול. כבר מילדותו הרגישו סובביו שניחן באהבה עזה לכל דבר שבקדושה, ובמיוחד באהבת תורה בלי מיצרים.

בגיל 20 כבר החל להרביץ תורה בעירו צפרו, ועם הזמן התפרסם שמו בשערים והתבקש ללמד בעיר פאס. שם יסד תלמוד תורה שנקרא "אם הבנים" ונלחם בתנועת ההשכלה של ה"אליאנס". במסירותו לתלמידים, היה מודד בערבי חג את מידות הילדים ומעניק להם בגדים חדשים שנתפרו לכבודם – בעצמו היה קונה את הבדים וגוזר לפי מידותיהם.

כמחנך היה מבריק בדרכי ההסברה שלו. כשרצה ללמד את תלמידיו הצעירים את המושג "קל וחומר", היה מביא שני שרפרפים – אחד גבוה ואחד נמוך יותר. לתלמיד אחד היה אומר לעלות על השרפרף הגבוה, ואז היה מסביר שמי שיכול לעלות על הגבוה, קל וחומר שיוכל לעלות על הנמוך.

בשנת תרפ"א (1921 למניינם) עלה לירושלים והצטרף לחבורת הלומדים בתורת הנסתר בראשות רבי אליהו אלעג'ימי. למרות שסבל מעוני ומחסור רב, מיאן ליהנות מכתרה של תורה. בהמשך לימד בישיבת "פורת יוסף", שם מסר שיעורים ב"טור" ו"שולחן ערוך" והיה מראשי לומדי הקבלה.

במהלך שליחותו במרוקו, אירע מקרה מסעיר באחת העיירות. רבי מימון סודרי הזהיר אותו לברוח במהירות, לאחר ששמע כי תושבים מקומיים מתכננים להורגו כדי שקברו ישמש כקבר קדוש בעיירתם, שכן לא היה להם "קדוש" משלהם.

כדיין בבית הדין הרבני בירושלים התפרסם ביושרו המופלא. פעם באה אישה לביתו להתייעץ עם הרבנית בעניין סכסוך עם בעלה. רבי שלום, שלמד בחדר הסמוך, שמע את בכיה. למחרת כשהגיע לבית הדין הודיע שהוא פוסל את עצמו מלדון בתיק, באומרו שבכיותיה נגעו לליבו וכבר לא יוכל להיות אובייקטיבי.

במקרה אחר, דן בתביעת גירושין של אישה שבעלה לא פרנסה אפילו בדוחק. כשפסק שעל הבעל לגרשה, התפרץ הלה בעזות: "וכי אתה במצבי היית מגרש את אשתך?!" רבי שלום השיב בענווה ובשלווה: "ברור, אם הייתי מגיע למצב כזה כך הייתי עושה, שהרי זה הדין!" הבעל, שראה את כנות דבריו, קיבל את הדין.

כשהיה בוחן רבנים מטעם הרבנות הראשית, ומי מהם לא היה הצליח במבחן, היה אומר בעדינות: "בני, אולי מטורח הדרך או מחמת הבושה והאימה שכחת את התשובות הנכונות. אייעץ לך שתחזור על לימודך, ובעזרת ה' בפעם השנייה תצליח".

בקיאותו בתורה הייתה מופלאה. הגאון רבי גרשון לפידות היה נוהג להתייעץ עמו בסוגיות קשות, ופעם התפעל: "איך יש לך חכמה כזאת?" רבי ציון לוי, רבה של פנמה, העיד שהיה בקי מופלא בתנ"ך ותמיד דיבר בלשון הפסוקים.

בפסיקת מזונות לילדים היה זהיר במיוחד. היה שוהה ימים עד שפסק, באומרו: "כל פרוטה מיותרת שאחייב את הבעל – כאילו גזלתי אותו".

בכל יום התפלל כוותיקין עם הנץ החמה, והקפיד על כך עד סוף ימיו גם בעת ייסוריו. היה ידוע בשמירת פיו – לא דיבר שיחה בטלה ולא הוציא דבר שאינו נצרך מפיו מלבד תורה ותפילה. היה אומר בדרך מליצה: "אין קידוש אלא במקום סעודה" – כלומר, אדם מתקדש במה שמכניס לפיו ובמה שמוציא ממנו.

למרות גדולתו בתורה, התגורר כל ימיו בדירה פשוטה ולא ביקש לעצמו דבר. שנים רבות סבל ייסורים קשים וקיבלם באהבה. נפטר בשם טוב ביום ראשון, כ"ו בשבט תשכ"א, לאחר שבשבוע האחרון לחייו נרפא מייסוריו, הלך לבית הכנסת ובירך הגומל, אך למחרת עלתה נשמתו השמיימה.