המקרה שזעזע את בני ברק: 3 חודשים הרב לא נכנס לשמיים – בגלל דבר אחד

הלקח שמאחורי סיפורו של יוסף נימני: הכוח שבמחילה

הסיפור שמביא איתו הרב בניהו שמואלי הוא לא סיפור רגיל. מדובר במעשה שמעורר מחשבה על המורכבות שביחסי תלמידים ומורים, ועל הכוח האדיר של מחילה. הרב מתאר את סיפורו של יוסף נימני, תלמיד בישיבה בבני ברק, שיצא לאור בשל אירוע דרמטי שקרה לו עם מורה בכיתה ח'.

הסיפור מתחיל כאשר יוסף נימני, תלמיד שכנראה היה חזק בדעותיו, ראה את עצמו בסיטואציה בה הכיתה לא מצליחה להימנע מהקטטות. בוקר אחד, הוא החליט לא להחמיץ את ההזדמנות ובמהלך ההפסקה, כשהיה מדובר בהפסקה של הכיתה כולה, הוא חיפש הזדמנות להחזיר במורה בכיתה הגבוהה. ההפסקה הזאת לא הייתה רגע רגיל, הוא לא רק עמד בצד – הוא יצא, חזר למורה, והשיב לו מנה אחת אפיים, מה שיצר מיד את המתח במערכת.

ואז, עלה סיפור שונה. המורה, שהיה תלמיד חכם גדול ומוכר, לא קיבל את התנהגות יוסף וחש צורך להעמיד אותו במקום – להוריד אותו מהעץ. הוא פגש את יוסף באותו יום והבייש אותו בפני כולם. וכך, לכאורה, כל אחד היה יכול להרגיש שהוא ביצע את מה שצריך היה לעשות כדי לשמור על הסדר.

אבל אז התחיל המעשה השני והאמיתי. המורה, שהרגיש פגוע מאוד, חשב לא רע – לפגוע בתלמיד באופן אישי, בצורה שהיא הרבה יותר דרמטית. הוא החליט להעמיד בפניו עונש, והכין מילה דלי מלא בוץ ומים, שישפוך עליו כאשר המורה יצא. אלא שאז משהו השתנה: יוסף התחיל להרגיש שהמעשה הזה, פעולה אכזרית ונקמנית, לא שווה את המחיר. הוא התעורר, ובסופו של דבר, לא השפך את הבוץ.

הסיפור לא מסתיים שם. אחרי כמה שנים, יוסף מקבל טלפון מאישה שזיהתה אותו כבנו של המורה ההוא – אחד שהתעורר רק לאחר שנפטר. היא סיפרה לו, בחלום של אותו מורה, כי הוא לא מצליח להיכנס למחיצת השמים בשל הפגיעה בו. זה היה רגע קריטי בחיי אותו מורה. כל מה שהוא היה צריך לעשות היה לבקש מחילה.

כפי שמסביר הרב בניהו שמואלי, המורה היה אדם גדול מאוד, תלמיד חכם ומוערך, ובכל זאת לא התקבל בשמים בגלל העוול שעשה לתלמיד. אז התלמיד עשה את מה שכולם חושבים שהכי קשה – הוא מחל לו, ומכך היה ניתן לו להיכנס למחיצתו.

הלקח שכולנו יכולים לקחת מכך הוא ברור: לא משנה מה מעשיך, גם אם אתה אדם גדול, חכם ומוערך, יש דברים שיכולים למנוע ממך להגיע למחיצת השמים. זהו סיפור על כוח המחילה, על ענווה ועל הכרח לא לפגוע באף אדם, גם אם נראה שזו הדרך הקלה ביותר.

כי אחרי הכל, האמת היא שכולנו – תלמידים ומורים, כל אחד במקומו – נמצאים בדרכים שונות, אך נדרשים למצוא את הדרך המשותפת דרך הכבוד והסליחה.