המייל שכלל לא נפתח, והקצין שלא היה לו סיווג: נחשף - הסימנים שצה"ל פספס בליל השבעה באוקטובר

תמונת המודיעין לפני ליל ה-7 באוקטובר הולכת ומתבהרת – ומה שעולה ממנה הוא לא פחות ממדהים. שורת תקלות, סימנים שהתקבלו מראש ולא זכו להתייחסות, וחוסר היערכות משווע הובילו לרגע הקשה ביותר בתולדות המדינה.

לפי חשיפה חדשה, אמ"ן לא הצליח לקיים מקורות מודיעיניים בתוך רצועת עזה במשך 15 שנים. הרמטכ"ל נתן הנחיות ברורות לאיסוף מידע, אך בפועל – כלום לא זז. ואם זה לא מספיק, מתברר שהתורן שהיה אמור לעקוב אחרי ההתראות הקריטיות – אפילו לא היה בעל הסיווג המתאים כדי לטפל בהן.

כבר לפני ה-7 באוקטובר התקבלו סימנים מחשידים – כרטיסי סים שהופעלו ברצועה, רמזים לפעילות חריגה. אבל במקום לפעול מהר, המידע נשלח באימייל לאוגדה – ולא נפתח. ואפילו בליל האירוע עצמו, כשעוד ועוד סימנים הצטברו, שוב נשלח מייל – ושוב הוא נותר ללא מענה.

ומה קרה בשטח? באותו לילה אוגדת עזה הבחינה בכך שמפקדי פלוגות ה"נוחבה" של חמאס נעלמו. הייתה בדיקה שטחית, ותשובה חלקית נמסרה – "אחד אותר, השאר לא נבדקו". והמסר לאלוף פיקוד הדרום? "הכול רגיל". רק בדיעבד התברר – אותם מפקדים היו בדרכם לשטחי הכינוס לקראת ההתקפה.

בינתיים, בעוד השעון מתקתק, הסימנים ממשיכים להופיע. בשעה 02:00 היקף השיחות בתוך הרצועה גובר משמעותית. הרמטכ"ל, בתחקיר מאוחר יותר, יאמר כי "זה לא חריג תרבותית, הם ערים בלילה". חצי שעה לאחר מכן, ראש הזירה הפלסטינית מתבקש להתעורר כדי לבדוק את המתרחש – אך בשל "תקלה" הוא לא מקבל את ההודעה ומתעורר רק לקראת 05:00.

אבל הפרט שמסכם את המחדל יותר מכל הוא התמונה בתוך צה"ל באותו לילה. תורן המודיעין – האיש שהיה אמור להיות זה שמחבר את כל המידע הקריטי – לא היה בכלל כשיר לתפקידו. הסיבה? הוא לא החזיק בסיווג המתאים כדי להיחשף למידע הרגיש. אז איך זרם המידע באותו לילה? דרך קבוצות ווטסאפ, ולא באמצעים הצבאיים הרשמיים.

וגם בשאלת שרשרת הפיקוד התגלו ליקויים חמורים. ראש אמ"ן, אהרון חליווה, קיבל הודעה מהרל"ש שלו בשעה 00:40 – אך לא הוקפץ. "הוא בחופשה, אם יתעורר, אעדכן אותו", הייתה התשובה. רק בשעה 03:15, לאחר שהצטבר מידע נוסף, הוחלט להעיר אותו. תגובתו? "פיקוד דרום מעורב?" – ומשקיבל תשובה חיובית, חזר לישון.

אבל אולי הבעיה הגדולה ביותר נחשפה רק אחרי האירועים – כאשר התברר שחיל האוויר קלט מידע מודיעיני קריטי בין 04:35 ל-05:35, אך מכיוון שהוא לא היה שותף בהתייעצויות באותו הלילה, המידע הזה לא הגיע למי שצריך. במילים פשוטות – אף אחד לא חיבר בין כל הנקודות.

בזמן שהשעות נקפו והרמטכ"ל הורה על פעולות איסוף מודיעין, המציאות בשטח נותרה עגומה – שום דבר לא בוצע. אלוף פיקוד הדרום הורה להיערך לחדירה מהגדר – אך גם כאן, בפועל, כמעט דבר לא קרה.

ולבסוף, אולי הממצא המטלטל מכולם – מתברר שלאמ"ן לא היה מקור מודיעיני אנושי בתוך עזה במשך 15 שנה. רק באותו לילה, בסביבות 03:00, בכיר בארגון מספר לרמטכ"ל כי "לפני כמה ימים, מקור זוטר מסר לנו שיש הסתודדות במסגדים – אבל לא נותנים לו להתקרב".

האם כל זה היה יכול להימנע? האם סימני האזהרה הרבים היו אמורים להדליק נורה אדומה בזמן? היום, כשאנחנו יודעים מה קרה, ברור שהכתובת הייתה על הקיר. רק שהיא פשוט לא נקראה בזמן.