לתת זה לקבל: סוד התרומה שמרוממת את האדם

בבית מפואר בין בתי האבן העתיקים של העיירה, התגורר ר' אהרן. ברכת ה' שרתה במעשי ידיו, והונו גדל משנה לשנה. אך בליבו פנימה קינן חלום אחד, משאלה שליוותה אותו מאז היה נער צעיר: לזכות ולראות את אליהו הנביא.

מדי שנה, כשהגיע ליל הסדר, היה ליבו פועם בחוזקה בהגיע רגע פתיחת הדלת. עיניו היו סורקות את החשכה בציפייה דרוכה, אך הדלת נותרה ריקה מאורח.

יום אחד, כשהכבידה עליו משאלת ליבו, פנה לרבו לעצה. רבו אמר לו: "בכפר הסמוך מתגוררת משפחה ענייה. סע אליהם, הבא להם את כל צורכי החג, וערוך עמם את הסדר. שם", הבטיח הרב, "תזכה לראות את אליהו הנביא".

בערב החג יצא ר' אהרן לדרך, עגלתו עמוסה בכל טוב – יין משובח, מצות מהודרות, בשר ודגים, פירות וממתקים. הוא מצא בית קטן ודל, וליבו התכווץ למראה הילדים הרזים שהציצו מבעד לחלון. המשפחה קיבלה אותו במאור פנים, ועיני הילדים נצצו למראה השפע שהביא.

ליל הסדר היה מרומם. אך כשהגיע רגע פתיחת הדלת, אליהו הנביא לא הופיע. אכזבה מילאה את ליבו של ר' אהרן.

חזר ר' אהרן לרבו, שהורה לו: "חזור לשם בערב החג השני – אבל הפעם, רק תקשיב מבעד לדלת".

בערב החג השני הגיע ר' אהרן סמוך לבית המשפחה הענייה. קולה הדקיק של ילדה בקע מבפנים: "אימא, אני רעבה..."

"אין לנו כלום, מתוקה", השיבה האם בקול חנוק, "אבל זכרי – אנו יהודים מאמינים. כמו שבליל הסדר שלח לנו הקב"ה את אליהו הנביא שדאג לכל צרכינו, כך גם הפעם לא יעזוב אותנו".

באותו רגע החלו דמעות חמות לזלוג על לחייו של ר' אהרן כשהבין: בליל הסדר ההוא, הוא עצמו היה אליהו הנביא. בשליחותו של הקב"ה, הביא אור ושמחה לבית שחשך בו האור.

מאז אותו לילה, ידע ר' אהרן שכל יהודי יכול להיות אליהו הנביא. צריך רק לפתוח את הלב, לראות את הזולת, ולתת. כי לפעמים, דווקא כשאנחנו נותנים – אנחנו מקבלים את המתנה הגדולה מכולן.

שבת שלום.