הגוף התפרק – אך הלב המשיך לפעום: סיפורו המזעזע של היסאשי אוצ'י

תאונות גרעיניות הן תרחיש האימים של כל מי שעוסק בתחום, אבל מה שקרה להיסאשי אוצ'י בשנת 1999 חצה כל גבול של זוועה אנושית. גופו ספג מנה עצומה של קרינה – כזו שלא משאירה שום סיכוי להישרדות – ובכל זאת, במשך 83 ימים של ייסורים שלא ניתן להעלות על הדעת, הוא נשאר בחיים.

האם זו הייתה מלחמה נואשת של הרופאים להצילו, או עינוי חסר רחמים של אדם שכבר לא היה לו סיכוי?

האור הכחול ששינה הכול

הכול התחיל ביום שגרתי לכאורה במפעל לעיבוד אורניום בטוקאימורה, יפן. היסאשי אוצ'י, מסאטו שינוהרה והמפקח שלהם, יוטאקה יוקוקאווה, עבדו על הכנת דלק גרעיני. באותו יום גורלי, השלושה הוסיפו 16 ק"ג של אורניום למעבד – פי כמה מהגבול הבטוח של 2.4 ק"ג.

ואז זה קרה.

החדר הואר באור כחול עז – סימן ברור לתגובה גרעינית בלתי מבוקרת. תוך שבריר שנייה, השלושה ספגו כמויות קרינה אסטרונומיות. אוצ'י, שעמד הכי קרוב למיכל, ספג 17,000 מיליסיוורט – יותר מכל אדם אחר בהיסטוריה. כדי להבין את גודל האסון, די לדעת ש-5,000 מיליסיוורט בלבד נחשבים למנה קטלנית.

שינוהרה, שעמד מעט רחוק יותר, ספג 10,000 מיליסיוורט, ויוקוקאווה, ששהה מרוחק יותר, "הסתפק" ב-3,000 מיליסיוורט. השלושה הובהלו לבית החולים – אך למעשה, עבור שני הראשונים, זה כבר היה מאוחר מדי.

הגוף מתפורר – מבפנים החוצה

בימים הראשונים, הרופאים עוד קיוו. אוצ'י נראה יציב יחסית, אך זו הייתה רק אשליה אכזרית. הקרינה לא הורגת מיד – היא משמידה את היכולת של הגוף לחדש תאים.

ואז זה התחיל:

• העור נשר מהגוף – בעת טיפול שגרתי, חתיכות עור פשוט נפלו מגופו.
• מערכת החיסון קרסה לחלוטין – הגוף לא ייצר תאי דם חדשים, מה שהפך כל זיהום לקטלני.
• המעיים הפסיקו לתפקד – תאי רירית המעי נהרסו, מה שגרם לשלשולים בלתי פוסקים – שלושה ליטרים ביום.
• הריאות התמלאו נוזלים – עד שהיה צורך לחבר אותו למכונת הנשמה.
• דימומים פנימיים בלתי פוסקים – הוא נזקק עד 10 עירויי דם ביום.

למעשה, גופו של אוצ'י החל להתפרק בעודו בחיים.

למה השאירו אותו בחיים?

הסיפור של אוצ'י הופך מטריד עוד יותר כששואלים: למה? למה האריכו את הסבל שלו כל כך הרבה זמן?

לפי הדיווחים, משפחתו ביקשה מהרופאים "לעשות הכול" כדי להצילו, אך היה ברור שאין דרך חזרה. חלק מהספקולציות גורסות כי הרופאים ניסו ללמוד ככל האפשר על השפעות הקרינה הקיצונית, גם במחיר ייסוריו של אוצ'י.

למרות כל המאמצים, ביום ה-83 לסיוט, ליבו הפסיק לפעום – והוא סוף סוף מצא מנוחה.

אסון שאסור לשכוח

התאונה בטוקאימורה הייתה אחד האסונות הגרעיניים החמורים בהיסטוריה של יפן, והיא הדגישה את הצורך בהקפדה חסרת פשרות על בטיחות בעבודה עם חומרים רדיואקטיביים. מסאטו שינוהרה, חברו של אוצ'י, שרד מעט יותר ממנו אך נפטר שבעה חודשים מאוחר יותר. המפקח יוטאקה יוקוקאווה היה היחיד ששרד, אך סבל מפגיעות חמורות.

המקרה הזה לא רק חושף את הזוועות של חשיפה לקרינה קיצונית, אלא גם מעלה שאלות קשות על האיזון בין מאמצי הרפואה לשמור על חיים לבין היכולת לדעת מתי להרפות.

אוצ'י הפך לדמות טרגית – סמל למחיר הבלתי נתפס של טעויות בעולם הגרעין.