"אבא, אני טובעת!" – הסיפור המטלטל שיגלה לך את סוד התפילה המתקבלת

לכל יהודי ישנה זכות מיוחדת ששמורה לו: לפנות למי שאמר והיה העולם, ולבקש ממנו על כל חסרונותיו. 

אמנם, במציאות אנו רואים שלא תמיד אנחנו זוכים שיתמלאו כל בקשותינו - והרי לקב"ה אין שום מניעה מצד עצמו, או חיסרון כלשהו חלילה, שבגללו הוא יתברך לא מקבל את תפילתנו.

אם כן, ברור שהסיבה לאי־קבלת התפילה היא חיסרון שתלוי בבקשה שלנו.

אם המתפלל "בונה" על הלוואה קטנה מהבנק או מדוד עשיר שתתן לו את הדחיפה שהוא צריך כדי להוציאו מהבוץ הכלכלי ששקע בו - בוודאי שתפילתו לא תתקבל בשמיים.

לפני שנים, החליט רבי ישעיה ברדקי זצ"ל, מתלמידיו של רבי חיים מוולוז'ין, לעלות לארץ לישראל. הרב לקח את בנו ובתו ויחד יצאו למסע בלב ים. כשהגיעו מול חופי הארץ, נקלעה הספינה לסערה וכל הנוסעים נזרקו למים הסוערים.

הרב הצליח להציל את ילדיו והחל לשחות לכיוון החוף - כששני ילדיו על גבו. לאחר דקות ארוכות של שחייה מפרכת, תש כוחו. הרב הבין כי עליו "לוותר" על אחד הילדים, אחרת שלושתם יטבעו.

בצער גדול, הרב החליט להשאיר את בתו מאחור. עצוב וכואב, המשיך הרב לשחות, כשלפתע הוא שמע צעקה: "אבא! אני טובעת! אבא, בבקשה!" הרב ידע שאם ישוב להציל אותה - אף אחד לא יינצל. "אבא, בבקשה", המשיכה הילדה הטובעת, "אם לא תציל אותי, אף אחד לא יציל אותי!". רחמיו גברו על בתו האהובה והוא החליט לשוב על עקבותיו ולשחות אליה בחזרה.

דקות ארוכות חתר האב, עייף ותשוש, כששני ילדיו היקרים על גבו. בחסדי שמיים, סוף סוף הגיעו שלושתם לחוף מבטחים. רק אז, אפסו כוחות הרב והוא התעלף ואיבד הכרה.

כעבור כמה שעות, הרב מתעורר לקול הבכי של בתו. "מדוע את בוכה?" שאל אותה, עדיין חלש. "אני לא מבינה אבא", ענתה לו. "אם היה לך עוד כוח, למה זרקת אותי למים? ואם לא היה לך כוח - איך הצלחת לחזור ולהציל אותי ולהציל את שלושתנו?"

"בתי האהובה", ענה הרב, "בשעה שהשארתי אותך מאחור, באמת לא היו לי עוד כוחות. אבל ברגע ששמעתי אותך מתחננת ואומרת שאם אני לא אציל אותך, 'אין מי שיציל' - הרגשתי כאילו קיבלתי כוחות מיוחדים"!

אם בשעה שאנו מתפללים נזכה להבין שרק הקב"ה יכול להושיע אותנו אזי בוודאי תפילתנו תתקבל!