"חביתה!" – התשובה הבלתי צפויה שהובילה לקבלה לישיבה היוקרתית

אחת המצוות המאתגרות ביהדות, שכבר בגמרא תהו לגביה חכמינו אם יש מי שיכול לקיימה, היא מצוות התוכחה.

מצד אחד, על כל אדם ואדם מוטלת אחריות להוכיח, להזהיר ולרצות בשיפור הסובבים אותנו. מצד שני, כדי לקיים את המצווה כראוי - כדי שהתוכחה תתקבל בצד השומע - עליה להגיע במעטפת של מילים מדויקות, דואגות ואוהבות, ומתוך כוונה של רצון טהור לסייע לשני ללא שום חשבון נוסף.

פעם אחת, הגיע הרב אליעזר יוטקובסקי לבית כנסת בתל אביב. הרב, שראה שמגיד השיעור הקבוע שם ממאן לבוא, התנדב להחליפו. 

הרב גילה שקבוצת היהודים המבוגרים לומדת משניות ממסכת טהרות, שמלאה בסוגיות סבוכות ומורכבות. הוא התפלא במיוחד לאור בקיאותו המופלאה של אחד המשתתפים בחומר הנלמד. בסיום השיעור, ניגש אליו הרב ושאל אותו בנימוס: "מניין הידע הרב שיש לכם בסוגיות אלה?"

"למדתי אצל רבי אליהו לופיאן זצ"ל", ענה לו היהודי. הרב הנדהם ביקש לשמוע את הסיפור, והיהודי פתח: "החלטתי שאני רוצה ללמוד בישיבה, אז נסעתי לישיבה של הרב לופיאן. הוא קיבל אותי בסבר פנים יפות והתעניין באיזו מסכת אני לומד"

"האמת, ידעתי בליבי כי מעולם לא למדתי גמרא. אבל הצצתי בשולחנו של הרב וראיתי שם ספר ועליו המילים 'מסכת ביצה'. אז עניתי בביטחון: 'מסכת ביצה!'. הרב אמר לי: 'אם כן, ודאי תדע לענות לי מה דינה של ביצה שנולדה ביום טוב'. ואני החוורתי כסיד".

"הרב ניסה לעזור לי: 'זה ממש במשנה הראשונה, תנסה לחשוב מה עושים עם ביצה...' עניתי בלי היסוס: 'חביתה!' הרב לופיאן אמר לי: 'נכון! הוכחת שיש לך סברה ישרה, התקבלת!"

הרב יוטקובסקי התפעל מאוד מתבונתו של הרב לופיאן והחליט לספר את הסיפור בפני מרן הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן. ראש הישיבה שמע את הדברים ואמר: "הרב לופיאן הבין שכל בחור שבא להיבחן הוא נשמה, חלק אלוקה ממעל. לנו יש את הזכות והאחריות לסייע ולעזור להבין, ולא לזלזל חלילה. הרב לופיאן ידע שכל ראש ישיבה צריך לראות את טובת הבחורים - ולא את טובת הישיבה!"

כך הרב לופיאן העביר מסר, מכובד וראוי וגם מאוד מובן למי שמופקד על בחורי ישראל שחלילה לא ייכשלו בתפקידם. יהי רצון שנזכה להיות טובים יותר ולחפש את הטוב באחרים!