העגלה השתוללה בדרך לתהום, אבל האדמו"ר נשאר רגוע – למה?

האדמו"ר מגור בעל הספר "אמרי אמת" נסע פעם עם תלמידיו בעגלה. פתאום, זיהו הסוסים דבר מה שגרם להם לאבד את העשתונות. הסוסים המבוהלים פתחו בדהרה מהירה במורד ירידה תלולה מאוד.

כל מאמציו של העגלון לייצב את העגלה, שעשתה את דרכה בצורה בטוחה אל התהום, עלו בתוהו. החסידים המבוהלים נתקפו חרדה. היו ביניהם שהחלו לומר וידוי. אחרים צעקו בבהלה "שמע ישראל" עצמו עיניים וציפו לסוף המר. היו גם כאלה שלא איבדו תקווה והחלו לקרוא תהילים בקולי קולות.

למרות ההמולה, האדמו"ר, רבי אברהם מרדכי אלתר זצ"ל, ישב במקום. נינוח, רגוע ושלו.

פתאום הגיעו הסוסים לפנייה חדה, והאטו את דהרתם. מהירות הנסיעה התמתנה לאט לאט ונראה שהסכנה חלפה. כל יושבי העגלה נשמו לרווחה.

אבל עדיין הטרידה אותם שאלה אחת. "האדמו"ר!" קראו החסידים. "איך ייתכן שהרב לא פחד?! איך הרב הצליח לשמור על רוגע וקור רוח?! הרי היינו בסכנת חיים!"

התשובה של האדמו"ר הייתה לא פחות ממדהימה: "מי שהולך על רצפה ישרה, וסבור שהרצפה הישרה היא שמעניקה לו יציבות והיא שמחזיקה אותו - אכן נתקף בפחד כשהוא מגיע לרצפה עקומה ומתנדנדת".

"אבל אדם שהולך על רצפה ישרה ויודע שרק הקדוש ברוך הוא מוליך אותו, מייצב אותו ושומר עליו - לא מפחד גם כשהרצפה עקומה". בורא עולם שמוליך אותנו על רצפה ישרה - מוליך אותנו גם על הרצפה העקומה! לא לפחד!