הרב דסלר מגלה: האמונה ששכחת – והיא המפתח להצלחה שלך בעולם הזה

הרב אליהו דסלר, המשגיח הרוחני של ישיבת פוניבז' בימי הקמתה, כותב בספרו "מכתב מאליהו" כי על האדם להאמין בשלושה דברים: 

הדבר הראשון, הטבעי והברור, הוא האמונה בקב"ה. זה הבסיס לכל תרי"ג המצוות בהם נצטווינו במעמד הר סיני, ולמעשה לכל עבודת ה'. הדבר השני, הוא אמונת חכמים, כמו שנאמר "וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". 

הדבר השלישי הוא האמונה של האדם בעצמו. כדי להצליח בעבודת ה', להתעלות בקדושה, לעמוד בניסיונות ולהתמיד בדרך הבורא - גם כשהיא קשה - האדם חייב להאמין שהוא יכול ומסוגל!

לשם כך עלינו לדעת כי ה' יתברך נטע בנו כוחות ומעלות, וככל שנרצה, נשתדל ונשאף - נוכל להגיע למקום גבוה יותר ויותר - ואפילו עד פסגת האנושות: נזכה להיות יהודים שומרי תורה ומצוות! אולם, אם חלילה יהודי רואה את עצמו כחלש, כמי שלא מסוגל להתמודד, אזי לא רק שערכו יירד בעיני הסביבה - אלא הוא גם לא יוכל לעמוד בניסיונות העולם.

הרכבת הומצאה לפני יותר מ־200 שנה. בדומה להיום, גם אז היה זה גוש מתכת השוקל כמה טונות שמסוגל להעמיס עליו מאות אנשים ולהסיע אותם ממקום למקום. בעיני האנשים אז, היה מדובר ממש באחד מפלאי הבריאה. כלי התחבורה החדיש הפך לשיחת היום בקרב השבים מתלאות הדרכים שדאגו להפיץ את השמועה. איש אחד, כפרי, רצה לחזות בעצמו בנס הגדול.

הוא הגיע לעיר הגדולה וביקש לרכוש כרטיס לנסיעה ברכבת. "איפה תרצה לשבת?", שאל אותו המוכר. "מחלקה ראשונה? מחלקת עסקים? אולי דווקא מחלקת תיירים?". הכפרי, נבוך, השיב כי "זו הפעם הראשונה שלי פה ואני רוצה את הטוב ביותר!".

עם כרטיס נוצץ בידו, הוא ניגש לדלת המחלקה הראשונה של הרכבת. הוא הציץ מהחלון וגילה כי שם יושבים אנשים עשירים במיוחד. הוא הרגיש קצת לא שייך ואולי לא ראוי, ופנה אל מחלקת העסקים. "גם כאן כולם מכובדים", חשב לעצמו. החליט להמשיך אל מחלקת התיירים. שם ראה קבוצות של משפחות עם ילדים עליזים. "מה, אני אשב כאן לבד?", תהה בינו לבין עצמו. "זה יהיה משונה". 

לפתע הבחין בקבוצה של דרי רחוב, לבושים בבגדים מרופטים ובלויים. "הם דומים לי!", הכריז במחשבותיו. "מאיפה אתם עולים לרכבת?", שאל אותם. "ברגע שהרכבת תתחיל בנסיעה", ענו לו, "תקפוץ לתא המזוודות - תתכסה ותתפלל לא להיתפס!".

הכפרי שלנו שמע את הדברים והתכונן לרגע המכונן: הרכבת התחילה להתקדם לאט לאט, והוא וחבריו רצו מהר, קפצו, התכסו במזוודות המפוזרות, והתפללו! אבל הכרטיסן הבחין ברעש משונה מכיוון התא. "גנב! גנב!", הוא צעק, הרים את אחד המזוודות וחשף את הכפרי המבויש. "יש לך כרטיס?!", גער בו.

הכפרי, מבוכה על פניו, הוציא מכיסו כרטיס נוצץ ועליו כתוב "מחלקה ראשונה". הכרטיסן לא האמין למראה עיניו: "יש לך את הכרטיס הכי יקר ואתה מסתנן לרכבת עם האנשים המסכנים?!".

חברים יקרים, הכפרי שלנו לא ידע את הסוד שגילה לנו הרב דסלר. כל אחד מאיתנו זכה להיות יהודי, חלק יקר מהעם הנבחר, כל אחד מאיתנו מחזיק בידו כרטיס למחלקה הראשונה. כדי לממש אותו, צריך להאמין בעצמנו.