הפייק ניוז כבר כאן – השאלה היא אם תיפלו בפח

עם, כשידיעה נפיצה הייתה מגיעה לכתב, היא עברה דרך עורך שבדק, אימת, התייעץ – ורק אז, בידיים רועדות, שלח אותה לדפוס. היום, בעידן הרשתות החברתיות, המציאות שונה לחלוטין. כל אחד יכול להפיץ תיאוריות שונות ומשונות, בלי לבדוק, בלי לחשוב על ההשלכות – והמידע הזה מתגלגל הלאה במהירות מסחררת.

ככה נוצרים פייק ניוז ותיאוריות קונספירציה

כשמידע עובר ללא בקרה, אין פלא שתיאוריות קונספירציה מתפשטות כמו אש בשדה קוצים. כך, למשל, נטען שהאלוף (מיל') יאיר גולן, יו"ר מפלגת הדמוקרטים, הוא לא גיבור אלא בוגד; או שראש הממשלה נתניהו כלל לא ביקר בטולכרם, אלא רק הצטלם מול מסך ירוק. האמת? עבור רבים היא כבר פחות חשובה – העיקר שהסיפור "מסתדר" עם הדעות שלהם.

"זו תנועת מלקחיים", אומר יאיר גולן. "מצד אחד, אנשים מחפשים הסברים שמתאימים להשקפת עולמם. מצד שני, יש כאלה שמפיצים שמועות למטרות פוליטיות. איך עושים זאת? פשוט ממציאים קשרים דמיוניים עם מרגלים, זורקים האשמות – ונותנים לאנשים להשלים את החסר".

לא תלך רכיל? זה כבר לא רלוונטי

בעבר, שמועות נשארו בקרב מי שהמציא אותן. היום, ברשתות החברתיות, כל "תגלית" הופכת לוויראלית. זה לא חדש – גם על יצחק רבין ז"ל נטען בעבר שהתמוטט נפשית במלחמת ששת הימים, אך אז הפרסום היה מוגבל. אם שמועה כזו הייתה מתפשטת כיום, היא כבר הייתה מגיעה לכל בית תוך שעות.

"הטבע האנושי לרכל קיים מאז ומעולם", אומר פרופ' יחיאל לימור, חוקר תקשורת. "ההבדל הוא שבעבר שמועות הופצו מפה לאוזן. היום הן מגיעות מאצבע לעין – בלחיצת כפתור".

איך נלחמים בפייק ניוז?

ח"כ יוליה מלינובסקי שיתפה בטוויטר תמונה ישנה של החטופים בני משפחת ביבס, וטענה – מבלי לבדוק – שאחד המחבלים שבתמונה הוא בכלל עובד אונר"א. השמועה כבר רצה ברשתות, למרות שהתמונה נערכה ושובשה. מאוחר יותר מחקה את הציוץ, אבל הנזק כבר נעשה. "מי שמאמין בתיאוריית קונספירציה אחת, מאמין גם באחרות", מסביר פרופ' דויד לייזר, מומחה לפסיכולוגיה חברתית. "זו תחושת עליונות – 'כולם תמימים, ורק אני יודע את האמת'".

האם חופש הביטוי גובר על האמת?

יאיר גולן, שנפגע משמועות עליו, כבר החל לתבוע את מפיצי המידע הכוזב. גם ח"כ טלי גוטליב נתבעה על ידי פרופ' שקמה ברסלר לאחר שטענה שבעלה, איש שב"כ, היה בקשר עם סינוואר. גוטליב לא חזרה בה: "אני עומדת מאחורי כל מילה".

עו"ד עודד בהרב, מומחה ללשון הרע, מסביר: "חברי כנסת נהנים מחסינות, אבל יש גבול. בתי המשפט חוששים להתערב, כדי שלא יואשמו בהטיה פוליטית". האם הענישה מספקת? כנראה שלא. "בארה"ב, מי שהפיץ פייק ניוז על טבח בסנדי הוק חויב לשלם מיליארד דולר פיצויים", מציין פרופ' לייזר. "בישראל, הענישה כמעט לא קיימת".

אמת מול תעמולה

גם ראש הממשלה נתניהו הגיש תביעת דיבה נגד עו"ד גונן בן יצחק והעיתונאים בן כספית ואורי משגב, שטענו כי הוא חולה סרטן ואינו כשיר לכהן. משגב, שהספיק להתנצל על דיווח לא מבוסס אחר, לא נרתע והמשיך להפיץ ספקולציות נוספות – כולל טענה שנתניהו כלל לא היה בטולכרם. "פייק ניוז הפך לתופעה עולמית", אומר מיקי רוזנטל. "אנשים מפרסמים מידע שהם יודעים שאינו נכון, כי הם מבינים שבעוד שעה כבר יהיה מאוחר מדי לתקן".

האם אפשר להחזיר את האמון באמת? אולי, אבל זה ידרוש חינוך, אחריות – ובעיקר נכונות לבדוק עובדות לפני שמפיצים אותן.