יהדות
איסור לשון הרע בפניו ושלא בפניו בדרך צחוק ללא גילוי שם המדובר:
איסור לשון הרע אפילו בפני המדובר:
התורה אסרה סיפור לשון הרע אפילו על דבר אמת. דיברנו על זה שלשון הרע זה אמת ושם רע זה שקר. בין בפניו, בין שלא בפניו. כלומר, גם אם אני אומר את הלשון הרע מול האדם עליו אני מדבר - גם כן אסור. בין סתם דברי דופי וגנאי ובין בדברים שבן אדם למקום. כלומר, גם בדברים של עבירות, כאילו בין אדם למקום. ואפילו אם אין על אותו אדם שום צד זכות - גם כן אסור לספר.
אופן ההיתר לספר בפני המדובר אבק לשון הרע שניתן להבין לו בשני אופנים. כלומר, אפשר להבין את זה גם כגנאי וגם לא כגנאי. והוא אומרו באופן שאין בו שום גנאי, שלא היה מתבייש לומר זאת אפילו בפניו - מותר לאומרו אפילו שלא בפניו, כי מוכח שאין כוונת לגנותו. אבל אם ניכר מתנועותיו שכוונתו לגנותו - אם הוא אומר את זה בדרך שברור שכל מה שהוא עושה זה לבוא לבייש את אותו אחד עליו הוא מדבר - אזי אפילו אם הוא יודע שהיה אומר זאת אפילו בפניו, אסור לאומרו. כלומר, גם אם הוא היה אומר את זה אפילו מולו הוא לא היה מתבייש לגנות אותו - גם כן זה אסור.
כלומר: הפרמטר שמחליט האם מותר לדבר זה האם לא כיוונתי לגנאי. אם אני מכוון לגנאי, זה לא משנה בפני מי אני אומר את הדבר הזה.
מביא ספר פניני חיים את ספר שמירת הלשון שער הזכירה פרק ב' בירושלמי: "על ארבעה דברים נפרעים מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא - ארבעה דברים הוא משלם עליהם, גם פה וגם בעולם הבא - ואלו הם: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים - ולשון הרע כנגד כולם".
השם ירחם שנזכה להישמר מן הלשון הרע.