יהדות
במדרש תנחומא מנו חז"ל שישה טעמים מדוע משה רבנו לא נכנס לארץ ישראל:
- בתחילת שליחותו, כשביקש ה' ממנו להנהיג את העם, סירב באומרו "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" – כלומר, ביקש שישלח מישהו אחר.
- כשראה את סבל העם במצרים, שאל "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה?" והוסיף שעד עתה לא הושיע ה' את עמו.
- משה רבנו הטיל ספק באפשרות לספק מזון לעם באומרו "הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם?"
- התנה את אמיתות שליחותו בירידת האש משמים, באומרו שאם לא תרד אש – "לֹא ה' שְׁלָחָנִי"
- הוכיח את העם בחריפות וכינה אותם "מורים" (מורדים) ו"תרבות אנשים חטאים".
התורה אינה מציינת בפירוש את מקום קבורתו של משה רבנו, אלא רק שהוא נמצא "מוּל בֵּית פְּעוֹר". בעלי התוספות במסכת סוטה מסבירים כי הסיבה ששם נקבר משה היא כדי למנוע מפעור לקטרג על ישראל: בכל פעם שהפעור מנסה "להרים את ראשו", הוא רואה את קבר משה, נבלע באדמה – ומאבד את כוח הקטרוג.
אם כן, כפי שאמרנו, מקום קבורתו של משה רבנו נותר עלום – אך חז"ל במדרש איכה רבה ובמסכת סוטה מספקים לנו רמז מעניין למיקום: הקבר נמצא מעבר לירדן, כשלושה וחצי קילומטרים מנחלת ראובן, בתוך נחלת גד.