קינוחי סוף הסעודה – האם צריך לברך עליהם בנפרד אם לא היו על השולחן מתחילה?

מטעמים בסיום סעודת השבת, שלא היו לפניי - צריך לחזור ולברך עליהם בנפרד?

לכבוד היקר והנעלה שלום רב,

בדבר שאלתך באשר ל"דברים הבאים מחמת הסעודה" (מאכלים שבאים למזון ושובע ומקובל להביאם תוך כדי סעודה שאוכל בה לחם), אבל לא היו לפניו בעת שבירך "המוציא לחם מן הארץ" - האם צריך לחזור ולברך עליהם בנפרד?

אמנם בדברים הבאים מחמת סעודה, כגון מיני חמוצים וכיוצא באלה, אף שלא היו לפניו בעת שבירך "המוציא", למעשה אין צריך לברך עליהם בתוך הסעודה, וכמו שכתבו הרשב"א והרז"ה, והובאו דבריהם בבית יוסף. וכתב הבית יוסף שם: שנראים דברי הרז"ה דכיוון "דדעתיה עלייהו" (דעת המברך עליהם) כי [מה ש]אינם בשולחן בשעת ברכה מאי הוי (מה יש בכך?). וכן נראה שהוא דעת הטור, שכתב: מי שבירך על פירות שלפניו ואחר כך הביאו לו יותר מאותו המין, אין [צריך] לברך, אף על פי שלא היו לפניו כשבירך. עד כאן. ומה שכתב [הטעם שאין צריך לברך] כיוון "דדעתיה עלייהו", אין כוונתו שצריך שיהיה בדעתו להדיא (במוצהר, במפורש) עליהם, אלא שמן הסתם דעתו על כל מה שיביאו לפניו ללפת בו את הפת. ואף אם יביאו לו אחר ברכת "המוציא". וכן הוא במאירי שם, שכתב וזה לשונו: שלא נאמרו הדברים אלא כשהטפילה (דבר פחות חשוב) באה עם העיקר. הא [נמצא ש]כל שלא היה בדעתו עליו מתחלת אכילה והוא בא אחר כך אינו בכלל זה ואתה צריך לפוטרו מצד אחר. עד כאן. וכן כתב ב"בני ציון" לרב ליכטמן.

ואם אוכל דברים הבאים מחמת סעודה אחר הסעודה, הנה בביאור הלכה כתב, שאף שהמחבר (מרן השולחן ערוך) סתם לדינא דדברים הבאים לאחר הסעודה טעונים ברכה אף בדברים הבאים מחמת סעודה, ומשמע דאכל מילי דסעיף א' קאי (שדבריו חוזרים על כל הדיבור בסעיף א'), ואפי' אדייסא, לעניות דעתי, יש לעיין בזה, דמצינו להרבה פוסקים שחולקים בזה, דפְּסַק "השולחן ערוך" הוא לשיטת [בעלי] התוספות והרא"ש, וגם הרמב"ם נראה שמסכים לזה, אבל הרבה ראשונים לא סבירא ליה הכי (לא סברו כך). כי הרשב"א כתב, דבין דייסא ובין בשר ודגים אם באו לאחר הסעודה אין צריכים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, משום דהם עצמם עיקר סעודה. ועיין עוד בר"ן, ובמלחמות [ה' לרמב"ן]. ובשו"ת "צדקה ומשפט" על דברי הבית יוסף.