הילולת מרן החיד"א: פרשת "הספר הנעול" שהצילה קהילה שלמה

שושלת משפחת אזולאי ידועה בעולם היהודי כשושלת של גדולי תורה וצדיקים. אחד הבולטים שבהם היה רבי חיים יוסף דוד אזולאי – החיד"א. הוא נולד בירושלים בשנת תפ"ד (1724) לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי ולרבנית שרה. כבר בילדותו התגלה כעילוי בתורה, ובגיל 14 בלבד החל להשיב לשאלות הלכתיות ואף לסייע בעריכת חיבורי רבותיו. בגיל 17 נישא לרחל, בתו של רבי נסים ברכה, והמשיך לשקוד על התורה.

אביו, רבי רפאל יצחק זרחיה, היה דיין בירושלים ודמות מרכזית בעולם התורה של התקופה. בבית שבו לומדים תורה יומם ולילה – החיד"א גדל והתחנך מגיל צעיר על ברכי ההלכה והקבלה. כשהיה בן 18, הגיע לארץ רבי חיים בן עטר – ה'אור החיים' – והקים בירושלים את ישיבת "כנסת ישראל". החיד"א נמשך מיד אל הישיבה, ולמד שם בצילו של ה'אור החיים'. לאחר פטירתו של ה'אור החיים', המשיך ללמוד בישיבת "בית יעקב", שם הפך לתלמידו הקרוב של הראשון לציון, רבי יצחק הכהן רפפורט.

לאורך השנים, החיד"א העמיק גם בלימוד הקבלה. הוא התקבל לישיבת המקובלים 'בית אל' ולמד שם יחד עם הרש"ש (רבי שלום שרעבי) ורבי יום טוב אלגאזי. הוא השתתף בחבורת המקובלים "אהבת שלום", שבה התחייבו החברים לתמוך זה בזה בעבודת ה' ולתקן יחד את המידות.

במהלך אחד ממסעותיו באירופה, התארח החיד"א אצל רבי יעקב יהושע פאלק – בעל ה"פני יהושע". כששאל אותו המארח אם ברצונו לעיין בספרו, נענה בחיוב. למחרת בבוקר החזיר החיד"א את הספר – מלא בהערות מחכימות על כל עמוד ועמוד. רבי יעקב, שנחשב לגאון עצום, התפעל כל כך מגאונותו של החיד"א, שהוא קם על רגליו והכריז בפני תלמידיו: "זה תלמיד חכם שאין רבים כמותו!"

בסיפור אחר, כשהיה החיד"א בצרפת, פנה אליו יהודי עשיר בבקשה לשכנע את אשתו להסכים לקבל גט. בתמורה, הציע לתרום סכום כסף נכבד עבור עניי חברון. החיד"א סירב בתוקף ואמר: "להפריד בני זוג – זה חילול השם." במקום זאת, פעל להשכנת שלום בין השניים – ולבסוף הצליח להשיב את השלום לביתם. יהודי העיר התפעלו לא רק מחכמתו, אלא גם ממידותיו התרומיות.

פעם, במהלך שהותו באמסטרדם, שמע החיד"א על ספר נדיר שמוחזק בביתו של אחד מראשי הקהילה. הספר היה נעול בכספת מיוחדת, ורק לבעל הבית הייתה גישה אליו. החיד"א ביקש רשות לעיין בספר, וכשנענה בחיוב – ישב לילה שלם ועיין בו בקפידה. למחרת בבוקר, כשבעל הבית בדק את הספר, הוא גילה שהחיד"א הוסיף בצד העמודים הערות ותובנות עמוקות שהעמיקו את הבנת הנושא. מאז, הספר הזה הפך לנכס קהילתי יקר.

באחת השליחויות שלו, כשהיה באנגליה, שמע החיד"א על בעיה בהכשרת השחיטה המקומית. הוא החליט לבדוק את הנושא מקרוב, והתגלה שאכן יש בעיה בקיום ההלכות. החיד"א מיד נכנס לפעולה – הוא לימד את השוחטים את כל הדינים הנחוצים, הכשיר מחדש את הסכינים והקפיד בעצמו על כל פרט. הקהילה כולה נשמה לרווחה, ויהודי המקום הודו לחיד"א על מסירותו ודאגתו הכנה.

החיד"א נפטָר בליל שבת, י"א באדר תקס"ו (1806) בליוורנו שבאיטליה. בשנת תש"ך (1960) הועלה ארונו לירושלים ונקבר בהר המנוחות בטקס מרגש בהשתתפות רבנים ואישי ציבור. יום פטירתו, י"א באדר, מצוין עד היום על ידי לומדי תורתו, המוקירים את זכרו ופועלו.