חפץ חיים, שיעור 43: ראית לבד מישהו שחטא? תיזהר בלשונך בכפל כפליים

חפץ חיים, שיעור 43:

הדין בלץ שעבר על חטא ידוע:

אתמול למדנו על אדם בינוני שחוטא, שאנחנו צריכים לשמור את לשוננו ולא לספר על זה שהוא חטא, אבל מה הדין בלץ? 

באופן ששניים ראו אותו חוטא: אם נראה כי החוטא הוא מהאנשים הלצים, אשר בוודאי לא יקבלו את דברי המוכיח, ואם כן ייתכן ובנקל יבוא שוב לידי חטא - טוב שיגידו הרואים אותו לדייני העיר, כלומר ישר ילכו לבית הדין, כדי שהם יפרישו אותו מהאיסור להבא. 

אבל באופן שאחד ראה את אותו חוטא, לא יעיד עליו כי אין סומכים על עדותו וייחשב למוציא שם רע. הוא לא מדבר לשון הרע, אלא הוא מוציא שם רע בגלל שהעדות הזאת היא חסרת משמעות - אך יכול לגלות לרבו ולאיש סודו אם יאמינו לדבריו כמו לשני עדים, ומותר לרבו לשנוא את החוטא עד שישוב מדרכו הרעה, אך אסור לרבו לספר דבר זה לאחרים.

אך אפילו אם רבו איננו צנוע כל כך וייתכן שיוודע ממנו לאחרים, מכל מקום אם תוכחת רבו תתקבל אצל החוטא שלא ישנה מחטאו, כלומר אם המטרה באמת תיושם, כלומר באמת הרב שלו יצליח לשכנע את אותו לץ להפסיק לחטוא, אפשר שמותר לגלות לרבו.

וכן מותר אפילו ליחיד שראה לספר לקרובי החוטא, אם ודאי יאמינו לו, כדי שיוכיחוהו, ובכוונת המספר תהיה לשם שמיים. זה ודאי שבסוף התכלית צריכה להיות תכלית ראויה, תכלית של תיקון, תכלית של שינוי ולא תכלית של העמקת הרע והעמקת השנאה והאיבה בעולם. 

מביא ספר פניני חיים את ספר שמירת הלשון בשער הזכירה פרק ט"ו: "מבואר בילקוט בפרשת קרח: 'בוא וראה כמה מחלוקת עושה שכן מחלוקת חסר ו',  כלומר בתורה אומרים מחלוקת בלי ו', בראשי תיבות יוצא: מכה, חרון, כלומר כעס, ליקוי, קללה, תכלית. כלומר שהמחלוקת מביאה כליה לעולם".