התמכרות שקטה: כך הכדורים נגד חרדה הפכו למלכודת יומיומית

במציאות הלחוצה של היום, רבים פונים לתרופות מרשם כדי להתמודד עם חרדה, לחץ ובעיות שינה. מה שמתחיל כפתרון זמני – כדור להרגעה לפני מבחן חשוב, תרופה לשינה טובה יותר או אמצעי להתמודדות עם לחץ בעבודה – עלול להפוך לתלות יומיומית שמנהלת את החיים. תלות כזו בתרופות מרשם הפכה לתופעה נפוצה שמעסיקה יותר ויותר רופאים ומטפלים – כשהדרך החוצה ממנה מורכבת ומאתגרת.

איך זה מתחיל – מפתרון נקודתי להרגל מסוכן

"תרופות נוגדות חרדה ושינה כמו קלונקס, ואבן, זנקס ולוריבן משתייכות לקבוצת תרופות שנקראת בנזודיאזפינים," מסביר ד"ר חן אבני, פסיכיאטר מומחה וסגן מנהל מחלקת טיפול יום פסיכיאטרי במרכז בריאות הנפש רמת חן. "התרופות האלה מגבירות את הפעילות של חומר במוח בשם GABA – מוליך עצבי שאחראי להרגעה טבעית של מערכת העצבים. ההשפעה דומה לאלכוהול – תחושת רוגע ונינוחות במינונים נמוכים, אבל במינונים גבוהים יותר זה יכול להוביל לשינה עמוקה, בלבול ואפילו אובדן שיווי משקל."

לדבריו, רוב האנשים מתחילים להשתמש בתרופות הללו בעקבות מצוקה ספציפית – אירוע טראומטי, מתח בעבודה, גירושים או אפילו בעיית שינה נקודתית. השימוש הזה, בהתחלה, לגיטימי לחלוטין. אלא שהבעיה מתחילה כשהשימוש הופך להרגל יומיומי. "הגוף מתרגל לתרופה, והמינון שכבר עבד – מפסיק להשפיע. ואז מעלים את המינון… ומשם הדרך לתלות – קצרה מאוד."

תלות פיזית ופסיכולוגית – למה כל כך קשה להפסיק?

אחרי זמן קצר של שימוש קבוע, הגוף מתרגל להשפעה של התרופה – ונוצרת תלות פיזית. ברגע שמפסיקים – מופיעות תופעות לוואי לא נעימות כמו עצבנות, חוסר שינה, דפיקות לב ותחושת חוסר מנוחה. "זו אחת הסיבות שאנשים מתקשים להפסיק. ברגע שהגוף נכנס למצב של 'חוסר' – המוח שולח אותות מצוקה והמטופל מרגיש שהוא חייב את הכדור כדי להירגע," מסביר ד"ר אבני.

אבל הבעיה לא נגמרת בתלות הפיזית. התלות הנפשית עמוקה לא פחות. שחר כהן, עובדת סוציאלית קלינית ומנהלת תחום התמכרויות במכון מנטליקס, מסבירה:
"התרופות האלה ממסכות כאב נפשי ומאפשרות בריחה רגשית. אנשים מתרגלים לכך שהכדור מרגיע אותם – ואז כשהוא לא שם, המצוקה האמיתית חוזרת. זה מעגל קסמים שקשה מאוד לצאת ממנו."

מתי זה הופך להתמכרות?

ד"ר אבני מסביר שהשימוש בתרופות בנזודיאזפינים אמור להיות מוגבל – עד שישה שבועות בלבד. אלא שבפועל, רבים ממשיכים להשתמש חודשים ואף שנים.
"ברגע שמישהו מתחיל לחפש את התרופה באובססיביות, להגדיל מינון בלי אישור רופא, או שהוא לא מצליח להירגע בלי התרופה – מדובר כבר בתלות מסוכנת."

כהן מוסיפה:
"יש אנשים שמגיעים למצב שהם משיגים את התרופה דרך השוק השחור או מאנשים קרובים – כי המרשם החוקי כבר לא מספיק. אנשים מוכנים לשלם מחירים גבוהים רק כדי להשיג עוד כדור – וזה סימן ברור להתמכרות."

התמכרות לא פוסחת על אף אחד

התלות בתרופות אינה מוגבלת רק לקבוצת גיל מסוימת או לאנשים עם רקע של בעיות נפשיות. להיפך – היא חוצה מגזרים, גילאים ומעמדות.
"מטופלים מבוגרים נוטים להמשיך עם הכדורים כי הם משפרים להם את איכות השינה, אבל צעירים משתמשים בהם כדי להוריד חרדה חברתית, להשתחרר באירועים או להתמודד עם לחץ בלימודים או בעבודה," אומרת כהן.

לפי ד"ר אבני, יש אנשים בעלי נטייה גנטית לפיתוח התמכרות, ויש כאלה שנסיבות החיים שלהם מגבירות את הסיכון. "אנשים עם רקע של חרדה, דיכאון או טראומה נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח תלות. גם מצוקה חברתית – כמו לחץ כלכלי, קושי בזוגיות או בדידות – יכולה להוביל לשימוש קבוע."

איך יוצאים מזה – תהליך גמילה בשלבים

ברגע שהשימוש בתרופות חוצה את הגבול הדק בין צורך רפואי לתלות ממכרת – הפתרון היחיד הוא גמילה מבוקרת.
"גמילה מתרופות כמו בנזודיאזפינים חייבת להיות הדרגתית ובליווי רפואי," מדגיש ד"ר אבני. "הפסקה פתאומית יכולה להוביל לתופעות גופניות קשות – כולל פרכוסים, דופק מואץ וחרדה קיצונית."

לדבריו, התהליך כולל הפחתה הדרגתית של המינון, במקביל לטיפול פסיכולוגי שמסייע למטופל להתמודד עם החרדה והמצוקה שבגללה התחיל ליטול את התרופות מלכתחילה.
"התרופה היא פלסטר – היא מכסה על הבעיה, אבל לא פותרת אותה. לכן, בטיפול חייבים להתמודד עם שורש הבעיה," מסביר אבני.

המפתח – מניעה ומודעות

הדרך הכי טובה להימנע מתלות – היא להשתמש בתרופות בצורה מבוקרת. ד"ר אבני ממליץ:

• להתחיל ממינון נמוך ככל האפשר.
• להשתמש בתרופות לתקופות קצרות בלבד.
• לא להגדיל מינון ללא אישור רופא.
• לחפש פתרונות נוספים כמו טיפול פסיכולוגי, מדיטציה, פעילות גופנית ושיטות הרפיה.

"אף אחד לא חסין מהתמכרות," מדגיש ד"ר אבני. "זה יכול לקרות לכל אחד – לכן חשוב להיות מודעים לסימנים מוקדמים ולפנות לעזרה אם מרגישים שהשימוש יוצא משליטה."

סיכום – לא לתת לכדורים לנהל את החיים

תרופות נגד חרדה ובעיות שינה הן כלי טיפולי יעיל – כל עוד הן נלקחות בצורה מבוקרת ונכונה. כשהשימוש חוצה את הגבול והופך לתלות – מדובר במדרון חלקלק שקשה לעצור. המפתח הוא לזהות את הסימנים בזמן – ולפעול לפני שהכדורים משתלטים על החיים.