מטלטל: למה הרב אויערבך סירב לטרמפ בגשם שוטף?

רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל התגורר בשכונת 'שערי חסד" בירושלים. מדי יום נסע הרב מביתו לשכונת "בית וגן", שם שכנה ישיבת "קול תורה" שבראשה עמד. הנהלת הישיבה הציעה לו שייסע במונית, אך הוא טען: "חבל על הכסף, אפשר לנסוע באוטובוס..."

וכך היה הרב נוסע מדי יום לישיבה באוטובוס. נכון שהנסיעה ארוכה יותר, אבל גם בנסיעה באוטובוס אפשר לנצל את הזמן ללימוד. ומה עם טלטולי הדרך וחוסר הנוחות הכרוכים בנסיעה באוטובוס? התשובה בפיו הייתה פשוטה: וכי בגלל נוחות ופינוק מותר לבזבז את כספי הישיבה?

יום אחד עלה רבי שלמה זלמן לאוטובוס מהתחנה הקרובה לביתו על הקו המוביל לשכונת "בית וגן" וירד בתחנה הקרובה ביותר לישיבה. התחנה הייתה ממוקמת במרחק מסוים מבניין הישיבה והוא החל לעשות את דרכו לבניין הישיבה, אלא שבאותו יום ירד גשם זלעפות. 

בחור מהישיבה הקטנה של "קול תורה" מיהר אל הרב ונתן לו את מטרייתו. זו הייתה מטריית נוער שהקוטר שלה לא הספיק לסכך על כל גופו של רבי שלמה זלמן. אחד הנהגים שעבר במקום ראה את רבי שלמה זלמן נרטב מן הגשם ועצר את הרכב, פתח את הדלת והזמין את הרב להיכנס פנימה והוא יסיע אותו לפתח הישיבה. 

אך רבי שלמה זלמן סירב ואמר: "תודה רבה, יש לי מטרייה". 

"אבל המטרייה קטנה", תמה הנהג.

הסביר רבי שלמה זלמן את סיבת סירובו: "הבחור רצה לעזור לי, הוא מיהר להביא לי את מטרייתו. נכון שהמטרייה קטנה מדי ואני לא משיג ממנה את מלוא התועלת, אבל איך אפשר לוותר על העזרה של הבחור ולהשאיר אותו בלי כלום?"