הערה אחת הרסה שידוך מבטיח – אבל הסוף של הסיפור לא ייאמן

בין כותלי ישיבת סלבודקה המעטירה, בימים בהם האירה תורתה את שמי ליטא, התרחש סיפור מופלא שטומן בחובו לקח נצחי על כוחה של אמונה טהורה וגדולתה של מחילה אמיתית.

היה זה בחור מן השורה הראשונה, מעמודי התורה של הישיבה, שזכה להערכה עמוקה מרבותיו ומחבריו. כאשר הגיעה העת, נפתח שער של שידוך מבורך עם בתו של אחד מנכבדי הקהילה, ונראה היה שהכול צועד בדרך הנכונה.

יהודי מבוגר מהקהילה, שליבו נחמץ למראה הבחירה המוצלחת של המשפחה, בחר ברגע של חולשה לזרוע זרעי פורענות. בתום התפילה, כששאל אותו המחותן המאושר מה דעתו על החתן המיועד, השיב במילים ספורות אך ארסיות: "תראה, אם בחרתם בו בסוף – אז כנראה בדקתם היטב..."

כמו אבן במים שקטים, הטילו המילים האלה גלים של ספקות בלב המשפחה. אפילו מנהיג הישיבה, הסבא מסלבודקה, הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, ניסה להרגיע את הרוחות – אך ללא הועיל. גם אחרי שהעיד שמיים וארץ בפני המשפחה על מעלותיו הנדירות של הבחור, כבר היה מאוחר מדי. השידוך התפרק.

חלפו שנים. אותו מטיל ארס נאלץ לשתות מכוס התמרורים שמזג לאחרים – כל נכסיו ירדו לטמיון, משפחתו התפוררה, ובריאותו קרסה. בשברון לב כתב מכתב וידוי, בו חשף את האמת המרה על המעשה הנורא שעשה.

כשהוצג המכתב בפני אותו בחור, שכבר יצא שמו כתלמיד חכם מופלג, הפתיע את כולם בתגובתו: "סלחתי ברגע שנודע לי על המעשה. הרי הכול מאת הבורא יתברך, ואם כך היה צריך להיות – בוודאי היה זה לטובתי האמיתית..."

באותו רגע קם הסבא מסלבודקה ממקומו, ניגש אל תלמידו וביקש: "אנא, ברכני!" לנוכח מבטו המופתע של הבחור, הסביר הסבא מסלבודקה: "הלא ממי מבקשים ברכה? מצדיק! ואיזה צדיק גדול יותר מבן תורה שמתעלה במידותיו? אמנם אין אדם צדיק בארץ שלא יחטא, אך מי שמעביר על מידותיו – הוא טהור ונקי לחלוטין. ברכני נא!"

בכל פעם שאנו בוחרים להבליג, לוותר או להעביר על מידותינו – אנו למעשה בונים את עצמנו! להעביר על המידות זו לא חולשה – זו העוצמה האמיתית שהופכת אותנו מסתם "אנשים טובים" לאנשים גדולים מהחיים.