יהדות
This is a modal window.
לאורך הדורות, עיני כל ישראל נשואות לארץ הקודש – אך בדור הזה, יותר מכל זמן אחר, מתגלה מציאות רוחנית שאי אפשר להתעלם ממנה: מרכז התורה של עם ישראל נמצא בארץ ישראל.
מי שמתבונן בעין של קדושה, רואה את הישיבות הפורחות, את כוללי האברכים, את השיעורים שמתקיימים לפנות בוקר ועד שעת לילה מאוחרת – את הדופק התורני של העם, הפועם בקדושה בלב הארץ.
מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל היה רגיל לומר בדמעות של אהבה: "איפה יש תורה כמו שיש בארץ ישראל? פה יש בחורי ישיבות ואברכים, יושבים יומם ולילה ועוסקים בתורה. כאן רואים את כל הדברים האלה".
הוא לא הסתכל על השלילי. לא חיפש את הרשעים. "הם לא עושים כלום לפניו", אמר. מה שהקדוש ברוך הוא רואה – זה את לומדי התורה. אלה שנושאים בעול. אלה שמוסרים את נפשם על דף גמרא. אלה שקובעים עיתים לתורה למרות כל הקשיים.
ומכוח התורה הזאת, הקב"ה לא ייטוש את עמו. "לא ייטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב" – זה לא רק פסוק מתהילים, זו מציאות נצחית.
את הדבר הזה אמר הרב עובדיה יוסף זצוק"ל בעוצמה של אמונה: איך ייתכן שהקדוש ברוך הוא יראה את בניו הקדושים, יושבים ועוסקים בתורה, וימסור אותם חלילה ביד אויב? זה לא יקרה. לא כל עוד התורה חיה פה. לא כל עוד העם הזה ממשיך להרים עיניים לשמים, לבקש רחמים, לעסוק בתורה באהבה.
"אנו נשא ידינו אל כפיים ונעלה לשמיים", אמר – והבטיח: הקב"ה יעזור לנו למען שמו.
זהו סוד השמירה על עם ישראל. לא רק טנקים ולא רק טכנולוגיה. השמירה האמיתית – זו התורה. וזו נמצאת, ובגדול – כאן, בארץ ישראל.
זו לא רק זכות. זו שליחות. זו לא רק תקווה. זו ודאות – כל עוד התורה כאן, השכינה לא עוזבת.