הרב יצחק ישי בנון: איך מנגינה שנולדה בטומאה עלתה והתקדשה

הניגון היהודי הוא לא רק לחן. הוא שער. הוא כלי שדרכו הנשמה מדברת. זהו מסע פנימי שנע בין עולמות – ויש לו השפעה ממשית, גם כשאיננו רואים. את זה היטיב לבטא סיפור מימי הבעל שם טוב הקדוש, שסיפר הרב יצחק ישי בנון – סיפור שמגלה עד היכן יכולה להגיע השפעה של תפילה וניגון מתוך קדושה.

באחת הפעמים, הגיע רב מסוים אל הבעל שם טוב. מתוך כבוד, ביקש ממנו הבעל שם טוב שינגן ניגון. הרב ניגן ניגון מיוחד במינו – לחן ייחודי שלא נשמע כמותו. אך לפתע הבעל שם טוב הפסיק אותו באמירה חדה: "פה-פה!" – וביקש שלא ימשיך לנגן. הדבר עורר תמיהה בקרב הסובבים.

חלפו ימים, והרב שוב הגיע לבעל שם טוב. שוב הוזמן לנגן, ושוב ניגן את אותו ניגון מיוחד – ושוב הבעל שם טוב עצר אותו ואמר "פה-פה!". הנוכחים תהו – מה פשר ההקפדה הזו?

עבר זמן נוסף. הרב חזר שוב לבעל שם טוב, אך הפעם שכח את הקפדתו, ושוב ניגן את אותו ניגון ממש. הפעם, הבעל שם טוב הקשיב – ולא אמר דבר. הניגון נוגן עד סופו, ולתדהמת תלמידי הבעל שם טוב, לא יצאה מפיו שום מחאה.

כשהתלמידים שאלו לפשר השינוי, ענה להם הבעל שם טוב דבר עמוק: "את הניגון הזה חיבר מנגן גדול – אבל רשע. רוח הטומאה הייתה שורה על הניגון, ולכן לא יכולתי לשאת את שמיעתו. אך כיוון שהניגון הזה היה חידוש גדול בעולם הנגינה, רבים מישראל ניגנו אותו – אבל עשו זאת בתוך תפילה, בשירות ותשבחות לקדוש ברוך הוא. וכך, לאט לאט, עלה הניגון הזה. עלו אותו מכוח הטומאה אל כוח הקדושה. עכשיו, כששוררת עליו קדושה – אני יכול לשמוע אותו".

דבריו של הרב יצחק ישי בנון, שמביא את הסיפור הזה בשם הבעל שם טוב, מלמדים עיקרון עמוק במיוחד: ליהודי יש כוח להפוך מציאות. גם דבר שהתחיל מטומאה – יכול להתקדש. גם לחן, גם רעיון, גם אדם – כל עוד פוגשים אותו מתוך חיבור לאמת, לתפילה, לאור.

הקדושה לא תמיד נוצרת ברגע. לפעמים היא תהליך. אבל התורה מאמינה ביכולת של עם ישראל לרומם – גם את מה שנראה נמוך. כל עוד זה נעשה באמת, מתוך כוונה, מתוך עבודת לב – זה פועל.

ואם ניגון – רק ניגון – יכול לעלות ממעמקי הטומאה ולהפוך לכלי של קודש, כמה כוח יש למילים שלנו, למעשים שלנו, לחיים שלנו.

זו המשמעות העמוקה של "אזמרה לאלוקיי בעודי" – שהשירה עצמה יכולה להיות מדרגה של תשובה.