הרב יגאל כהן: למה אנחנו חותמים בתפילה "מגן אברהם"?

אנחנו מתפללים שלוש תפילות ביום, פונים לבורא עולם ומבקשים – בריאות, פרנסה, זיווג, הצלחה, שמחה. אבל שאלה אחת כמעט לא נשאלת: למה בסוף ברכת האבות בתפילת שמונה עשרה אנחנו חותמים דווקא ב"ברוך אתה ה', מגן אברהם"? למה לא "מגן יצחק" או "מגן יעקב"?

את התשובה לכך מביא הרב יגאל כהן בעוצמה גדולה, מתוך לימוד פנימי ומבט אל שורש הנשמה של כל יהודי. אברהם אבינו היה מיוחד במידת החסד. הוא היה הראשון שידע לתת. באכפתיות שלו, באהבה האינסופית שלו לכל אדם, בפתיחת האוהל לארבע רוחות השמיים, באוכל, בשתייה, באירוח, בתפילה – הוא לימד אותנו שיעור נצחי: יהודי אמיתי לא חי רק לעצמו.

הרב כהן מסביר שאפשר למדוד איפה הלב שלנו נמצא לפי איך שאנחנו מתפללים. כשאדם נכנס לתפילה ושואל את עצמו: מה אני מבקש? זה רק אני ואני ואני ואני? או שאני מבקש גם על אחרים? גם על עם ישראל? גם על החברה שלי? גם על השכנים שלי? על אלה שאין להם? על אלה ששקועים בקושי?

הגמרא מלמדת אותנו: לעולם ישתף אדם עצמו עם הציבור בתפילתו. תמיד תכלול בתפילה שלך את הכלל – תן לי ולכל עמך בית ישראל. תן לי ילדים טובים ולכל ישראל. תן לי פרנסה ולכל האחים שלי שאין להם שקל בכיס. ככה מתפלל יהודי אמיתי. זה הכוח של אברהם. זה למה אנחנו חותמים בתפילה מגן אברהם – כי יהודי שמגן על אחרים, הקדוש ברוך הוא מגן עליו.

הרב כהן מוסיף ואומר: בת ישראל צדיקה, קחי לך על עצמך בכל תפילה להתפלל גם על מישהי אחרת. תבחרי את הבחורה הכי יקרה שאת מכירה, זו שמחכה לזיווג, זו שאין לה ילדים, זו שמרוסקת כלכלית – תתפללי עליה. תבקשי בשבילה. תראי לבורא עולם שהלב שלך פתוח. שאתה לא רק "אני" – אלא גם "היא", "הוא", "אנחנו".

כשאתה מתפלל על מישהו אחר, אתה נעשה שותף בצער שלו, ובעיקר – שותף בגאולה שלו. תתפלל על מישהו שאין לו כלום – ויבוא לו הכול. תבקש על מישהו אחר – ויפתחו גם לך שערי שמיים. תפתח את הלב, תפתח את הידיים, תעניק גם לאחרים – ואז תראה איך הקדוש ברוך הוא מעניק גם לך, פי כמה וכמה.

ככה מתפללים. ככה בונים נשמה גדולה. ככה ממשיכים את דרכו של אברהם אבינו.