יהדות
"מדי שבוע אני קורא את הסיפורים שלך במגזין של ערוץ 2000", פנה אליי יהודי יקר ומבוגר. "יש לי בשבילך סיפור מיוחד – אתה חייב לפרסם אותו":
זה היה בחנות קטנה לחומרי ניקוי בפתח תקווה, מקום שאותו יהודי, נקרא לו ר' יעקב, היה פוקד בקביעות לצורכי ביתו. יום אחד, כשנכנס כהרגלו, הופתע לראות פנים חדשות מאחורי הקופה – בחור צעיר, שמראהו החיצוני העיד עליו כי רחוק הוא מדרך התורה והמצוות. שיער ארוך, תכשיטים נוצצים, שהאזין למוזיקה צורמת במיוחד שמעולם לא שמע ר' יעקב כמוה.
"בכל פעם שנכנסתי לחנות", סיפר ר' יעקב, "הלב שלי היה נצבט. ראיתי בחור צעיר, נשמה יהודית טהורה, מבזבז את ימיו על הבלי העולם הזה. כל כך רציתי לדבר איתו על יהדות, להציע לו להניח תפילין, אבל חששתי שזה רק ירחיק אותו. ובכל זאת, לא יכולתי להישאר אדיש".
יום אחד החליט ר' יעקב לנסות משהו: הוא שם לב לקופת הצדקה הקטנה שעמדה ליד הקופה. מאותו יום, בכל קנייה, היה שם את העודף בקופה, ובשקט, כמעט בלחישה, היה מתפלל: "ריבונו של עולם, אנא, זכה את הבחור היקר הזה שיחזור לצור מחצבתו ושיזכה להקים בית נאמן בישראל".
כך נמשך הדבר מספר חודשים. מטבע ועוד מטבע, תפילה ועוד תפילה. על פני השטח, שום דבר לא השתנה. הבחור נשאר כשהיה, המוזיקה המשיכה להדהד בקולי קולות וגם התכשיטים המשיכו לנצנץ.
ואז, יום אחד, כשנכנס ר' יעקב לחנות, הבחור לא היה שם. במקומו עמד קופאי אחר. "מה קרה לבחור הצעיר?" שאל ר' יעקב בדאגה. החיוך שעלה על פני הקופאי החדש היה רחב. "מה, לא שמעת?" הוא שאל בהתפעלות. "החליט פתאום להיכנס לישיבה! חזר בתשובה שלמה! אף אחד לא מבין איך זה קרה, פשוט כמו נס!"
ר' יעקב סיים את סיפורו ועיניו נצצו משמחה. "אתה מבין?" אמר לי בהתרגשות, "זה כוחן של צדקה ותפילה. לפעמים נדמה שכלום לא זז, שהמאמצים שלנו לא נושאים פרי. אבל צריך להאמין – אין תפילה שחוזרת ריקם, אין מטבע של צדקה שהולך לאיבוד. כל תפילה נשמרת, כל פרוטה נספרת, וברגע הנכון – הכול מתחבר לישועה גדולה!"