הסיפור על הסנדלר הירושלמי – מה גרם למיליונר מלונדון להפוך אותו לשותף?

בירושלים של שנות ה־60, בשכונת מאה שערים, חי יהודי צנוע בשם ר' משה לייב. הוא היה סנדלר במקצועו, ולמרות שפרנסתו הייתה דחוקה, תמיד הקפיד להפריש מעשר מכספו לצדקה. בכל יום שישי, לפני שהיה סוגר את החנות, היה מחשב בדקדקנות את הכנסות השבוע ומניח בקופה מיוחדת את הסכום המדויק למעשר.

יום אחד, נכנסה לחנותו אישה מבוגרת, פניה חרושות קמטים ועיניה עצובות. היא הניחה על דלפק העבודה זוג נעליים ישנות, היחידות שהיו ברשותה. "כמה יעלה התיקון?" שאלה בקול חלש. ר' משה לייב בחן את הנעליים והבין מיד שהתיקון יעלה יותר משווי הנעליים עצמן.

באותו שבוע היה המעשר שלו גבוה במיוחד, לאחר שתיקן את נעלי החתן של משפחת ברמן העשירה. בלי היסוס, לקח את כספי המעשר והלך לחנות הנעליים הסמוכה, שם קנה זוג נעליים חדשות ואיכותיות. כשחזרה האישה לקחת את נעליה המתוקנות, הגיש לה את הזוג החדש ואמר: "הנעליים שלך היו בלויות מדי מכדי לתקן אותן. קחי את אלו במקומן".

האישה המופתעת פרצה בבכי והחלה לספר שהיא אלמנה, ושבדיוק באותו יום הייתה צריכה ללכת לחתונת נכדתה היחידה, אך התביישה להגיע עם נעליה הקרועות. "אתה לא סתם סנדלר", אמרה בהתרגשות, "אתה שליח משמיים".

עברו שנים. ר' משה לייב המשיך במלאכתו הצנועה, וסיפור הנעליים נשכח מליבו. באותה תקופה התקשה מאוד לגייס את הכסף לחתונת בתו הבכורה. יום אחד, בדיוק כשעמד לקחת הלוואה גדולה שלא ידע כיצד ישלם, נכנס לחנותו יהודי מבוגר עם זקן לבן.

"שלום עליכם", אמר בחיוך, "קוראים לי יענקל פריד מלונדון. שמעתי מרב הקהילה כאן, על הסנדלר הירושלמי שמקפיד על מעשר בכל מצב. כבר שנים אני מחפש שותף ישר דרך לעסקי הנעליים שלי בארץ הקודש".

אותה פגישה, שנראתה מקרית, הפכה לשותפות של שנים רבות שהביאה ברכה לשני הצדדים. ר' משה לייב לא רק הצליח לחתן את בתו בכבוד, אלא גם המשיך להגדיל את המעשר שלו משנה לשנה. כששאלו אותו מאוחר יותר איך זכה לכך, חייך ואמר: "הרי כתוב 'עשר בשביל שתתעשר', אבל העיקר הוא לא העושר – אלא האמונה שכל שקל שאתה נותן, חוזר בדיוק ברגע ובדרך שהקדוש ברוך הוא מכין בשבילך".