לא תאמינו: למה התורה רוצה שתגידו תודה דווקא כשכואב?

התורה מלמדת אותנו שיש שני סוגי מצוות: המשפטים אלה המצוות השכליות, אלו שהשכל האנושי יכול להבין אותן בקלות. למשל, האיסור לגנוב או לרצוח – אלו דברים שהשכל הישר של כל אדם ואדם מבין אותם. לעומתם, החוקים הם מצוות שאין להן הסבר שכלי פשוט.

אבל הנקודה האמיתית היא שעלינו לקיים את כל המצוות – גם את המשפטים – לא משום שאנחנו "מבינים" אותן, אלא מתוך אהבת ה'. כמו שאנחנו מקיימים את החוקים בתמימות ובאמונה פשוטה – ככה עלינו לקיים גם את המצוות המובנות שכביכול אנחנו מבינים בשכל שלנו. כי העיקר הוא לא ההבנה השכלית, אלא העובדה שה' ציווה אותנו. 

ככה מוכיחים שאנחנו עבדי ה' באמת!

דוגמה מובהקת ל"חוקה" בעבודת ה' היא אמירת תודה על הרע. השכל הרגיל אומר שכאשר רע – צריך לבכות ולהתלונן. אבל האמונה מלמדת אותנו אחרת: מי עשה לי את זה? אבא שבשמיים שכולו חסד ורחמים. גם כשאני רואה שזה רע, אני מאמין שזה לטובה. "ככה גזרה חוכמתך יתברך? אני מקבל באהבה!" – לא רק שאני לא מתלונן, אני אפילו שמח ואומר תודה.

לכן התודה היא תכלית האמונה – כי כך אנחנו משליכים את השכל לגמרי. איזו חוכמה יש להאמין כשרואים שהכול טוב? כשאדם מקבל סטירה ומיד מתחתיה מוצא מיליון דולר – זו לא חכמה להגיד תודה. או כשמתעכב השידוך ואחר כך מתברר שחיכתה לו דירה נפלאה עם זיווג מושלם – זו לא חוכמה. החכמה האמיתית היא להגיד תודה כשלא רואים את הטוב גם אחרי הרבה זמן, כשצריך לזרוק את השכל ולהאמין באמונה שלמה שהכול לטובה.