מותר למכור חמץ עבור אדם אחר – בלי ידיעתו?

מותר למכור חמץ עבור אדם אחר – בלי ידיעתו?

לכבוד היקר והנעלה שלום רב,

על אודות שאלתו בדבר מה שביארנו בשיעורנו בלווין, שאפשר למכור חמץ של אדם חילוני שלא מדעתו שאינו שומר תורה ומצוות לגוי כדי לזכות אותו. ושאלתם מה הדין אם הוא משתמש בחמץ בפסח [ועובר על איסורי תורה], שלכאורה אם נמכור את החמץ שלו, אנו מכשילים אותו בעוון של גזל שהרי החמץ שברשותו נמכר לגוי, ושייך לגוי.

הנה, מטעם זה אין לחשוש, שישנו סעיף במכירת החמץ שהגוי מסכים שיהיה לנו ולכל המשלחים שלנו ולכל פקידי הממשלה, ולכל מי שתינתן לו רשות על ידי הנ"ל [הגוי שלו נמכר החמץ] אפשרות "דריסת רגל" אף בתוך הפסח גם בתוך החדרים והמחסנים, ובכל המקומות שיש בהם חמץ כל עוד שלא ימחה הקונה בפירוש. ובשטר המכירה, מסכים הגוי שאם נצטרך לדבר הנמכר [כגון תרופות וכיוצא באלה, שהם פיקוח נפש] יורשה לנו לקחת ולשלם עבורו בדמים [כסף] לפי שומה [הערכת השווי הממוני של ה"חמץ" שבו השתמשנו]. כלומר, אנו מתנים עם הגוי שאם נצטרך לחמץ – נוכל לקחת ולשלם עבורו – לכן אין בזה חשש של גזל שמסתמא [מן הסתם] הוא יסכים שיקח מהחמץ וישלם לו.

ואכתי [עדיין], צריך עיון שהרי הוא לוקח מהחמץ בתוך הפסח ואוכל חמץ [רחמנא ליצלן, בכך הוא] מגלה בדעתו שאין הוא מסכים למכירה [שנעשתה] כדי להציל אותו מאיסור חמץ, כי הוא מוכיח שהוא לא מתחשב במכירה זו כלל ועיקר – שהרי הוא אוכל את החמץ. וכל מה שתועיל המכירה לאדם חילוני הוא בתנאי שלא אוכל חמץ.

ובמענה למקצת שאלותיכם הנוספות, הנני להשיב:

אפשר למכור חמץ גמור לגוי, והמכירה היא מכירה גמורה ושלמה, ומותר לאכול חמץ שנמכר לגוי אחר הפסח, ופוק חזי מאי עמא דבר [צא וראה מה נוהגים המון העם] – שכל החמץ הגמור שנמצא במפעלים ובחנויות הכול נמכר לגוי בפסח, ומשווקים אותו לאחר הפסח וסומכים על המכירה.

[ומה ששאל,] אם מכר את כל החמץ שיש לו בבית, ולא פירט מהו החמץ, ומצא בקבוק וויסקי שלא ידע שהיה שם, אפילו הכי [גם] הוא בכלל כל החמץ שיש לו בבית שמכר אותו ומותר להשתמש בו אחר הפסח.