שליח פיצה קיבל "פיצויים" של 5,000 דולר – בזכות טעות אחת של הבוס

קרה לכם שבשנייה אחת הייתם בטוחים שאתם צודקים – ורגע אחרי גילינו שאתם טועים, אבל בענק? 

כך קרה לבעל מפעל גדול בצפון הארץ. יום אחד הוא החליט "לרדת לשטח" ולראות כיצד מתנהלים העובדים. במהלך הסיור, הבחין בפועל שמדבר בטלפון במקום לעבוד. הוא ניגש אליו בכעס, שלף מכיסו 5,000 דולר ואמר: "חוצפן! קח את הכסף, לך מכאן ואל תחזור!" האיש לקח את הכסף והלך. לאחר מכן פנה בעל המפעל לפועל אחר ושאל: "מי זה? הוא תמיד מתנהג כך?" הפועל השיב: "אני לא מכיר אותו... זה השליח של הפיצה!"

בעל המפעל מיהר לשפוט והתפרץ ללא בירור – ואילו השליח, מבחינתו, קיבל "טיפ" נדיב...

נשמע מצחיק? אולי. אבל כמה פעמים אנחנו עצמנו נופלים בדיוק באותה המלכודת? מתפרצים על הילד שלא עשה שיעורי בית – ומגלים שהמורה בכלל לא נתן. כועסים על חבר שלא ענה לטלפון – ומסתבר שביקר מישהו בבית חולים. ממהרים לשפוט, להאשים, להתרגז – והכול בגלל תכונה אחת: גאווה.

הגאווה היא אחת התכונות השליליות ביותר בתורה. היא מהווה מחסום לקשר עם ה'. משום שהגאוותן רואה את עצמו כמרכז העולם ו"מסלק" את ה' מהתמונה.

האדם הגאה מאבד את הקשר האמיתי עם ה'. במקום לראות את עצמו כחלק מהבריאה, הוא ממקד את עולמו בעצמו ובצרכיו, וכך מפספס את ההזדמנות לחיות חיים של שירות לקב"ה ולזולת.

הגאווה גם חוסמת את היכולת ללמוד ולהתפתח. חז"ל מלמדים: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם", אבל הגאוותן חושב שהוא כבר יודע הכול. הוא אינו מקבל ביקורת, לא מוכן להשתפר – וכך הוא נשאר תקוע.

הגאווה פוגעת גם במערכות יחסים: היא מונעת הקשבה לבן או בת הזוג, חוסמת את היכולת להבין את נקודת המבט של השני, וסוגרת כל פתח לדיאלוג – וכך היא מובילה לניכור, ריחוק ובדידות.

אז איך מתרחקים מגאווה?

הרמח"ל, רבנו משה חיים לוצאטו זצ"ל, מסביר כי השלב הראשון הוא ההכרה בכך שכל מה שיש לנו הוא מתנה מה'. אם נאמץ את התובנה הזו כדרך חיים – נוכל להתחבר לה' ולזולת, להעשיר את חיינו ולהבטיח לעצמנו חיים של משמעות וברכה.

והכי חשוב – להרבות בתפילה שהקב"ה יעזור לנו להתגבר על המידה הזו!