חמאס מאיים על המפגינים ברצועה: "מי שמדבר – יטופל כמשתף פעולה"

הימים בעזה אינם כתיקונם. בשקט יחסי, שאינו אופייני לרצועה שידעה אין-ספור עימותים, הולכת ומתרקמת תופעה יוצאת דופן: תושבים, פשוטי עם, קמים ומפגינים. לא נגד ישראל, אלא נגד מי ששולט בהם ביד קשה – חמאס.

ההפגנות הללו, שבימים האחרונים מתחילות לצבור תאוצה, עוררו חשש כבד בשורות ההנהגה של הארגון. במקום לבדוק את עצמם או לנסות להבין את מצוקת העם – בחרו שם בדרך הישנה והמוכרת: איומים, הפחדות, והאשמות בשיתוף פעולה עם "הכיבוש", לשונם.

בהודעת דובר חמאס שנמסרה היום לתקשורת – נאמר כי "מנהיגי התנועה החשודה" (כך הם מכנים את יוזמי ההפגנות) צפויים לעונש חמור. האשמה? הסתה נגד ה"התנגדות", כלומר נגד חמאס עצמו. לדבריהם, אותם מפגינים "אחראים לשפיכות דמים בדיוק כמו הכיבוש", וכי "יטופלו בהתאם".

ואם לרגע מישהו חשב שמדובר באיום ריק – מספיק להכיר את שיטות הפעולה של חמאס כדי להבין שהדברים הללו נאמרים בכובד ראש.

אבל לא כולם מקבלים את התעמולה הזו בשתיקה. אחד המפגינים, תושב שכונת סג'עייה שבמזרח עזה, שוחח עם סוכנות הידיעות רויטרס. לא מדובר בפעיל פוליטי, אלא באדם מהשורה, אב לילדים, שמבקש רק לחיות. "אנחנו לא נגד ההתנגדות", אמר בכנות, "אנחנו נגד מלחמה. די למלחמות. אנחנו עייפים".

הוא הסביר שקריאות לשלום אינן שוות ערך לבגידה: "אי אפשר לקרוא לאנשים משתפי פעולה רק כי הם מבקשים לחיות בלי הפצצות ורעב". משפט פשוט, אך נוקב.

מצדו השני של המתרס, איש חמאס שסירב להזדהות אמר לרויטרס: "אנחנו לא מאיימים על העם שלנו. אנחנו מעריכים את ההקרבה שלהם". עם זאת, מיד הדגיש כי יש "דמויות חשודות שמשתפות פעולה עם מטרות הכיבוש".

אם נאמין לדבריהם – הרי שכל ביקורת פנימית בעזה, גם אם נובעת מדאגה כנה, נחשבת ל"חציית קווים אדומים".

בין השורות אפשר לראות עם שלם – עייף, רעב, מותש. אנשים שמבינים שאפשר אולי להאשים את ישראל, אבל אי אפשר כבר להתעלם מהשליט האמיתי של הרצועה – חמאס, שיותר משהוא נלחם באויבים מבחוץ, נראה שהוא נאבק בכל מי שמעז לחשוב אחרת מבפנים.

ואנחנו כאן, בארץ הקודש, צריכים לשאת תפילה – שהעם היושב שם יתעורר לחיים חדשים, עם תקווה, בלי טרור, בלי שנאה, ובלי שלטון שמטיל פחד על אחיו. כי גם כשהם בצד השני – נשמות יהודיות לא יכולות להישאר אדישות לכאב של בני אדם.