כמה מילים בטרמפ שהובילו לחזרה בתשובה!

שקיעה צבעה את השמיים בגוונים של כתום כשדניאל, בחור צעיר בן 23, סיים עוד יום עבודה במחסן. חלומו היחיד היה לחסוך די כסף כדי להקים בית בישראל.

בשבועות האחרונים, הבחין דניאל באדם חרדי, לבוש בחליפה שחורה ומגבעת שעמד כמעט מדי ערב בתחנת האוטובוס הקטנה, ממתין לטרמפ.

באחד הלילות, משהו גרם לדניאל לעצור את רכבו. "שלום וברכה. אתה צריך טרמפ?"

האברך ענה: "כן, אתה מגיע לראש העין?"

"האמת שזה לא בכיוון שלי", השיב דניאל, "אבל אין לי בעיה להסיע אותך. בשמחה".

"תודה רבה", אמר האברך. "יש לך זכות עצומה שזכית להסיע אותי לשיעור תורה. מגיע לך שאברך אותך! אתה רווק או נשוי?"

למשמע המילים הללו, חש דניאל התרגשות מציפה את לבו. "אני רווק", השיב.

האברך הרים את ידיו: "בזכות הקב"ה והאבות הקדושים תזכה לחזור בתשובה שלמה בזיווג הגון עם בחורה כשרה ובעלת מידות טובות".

"אני אפילו לא שומר תורה ומצוות", לחש דניאל, "אבל הלוואי שהברכה שלך תתקיים".

"זו ההזדמנות שלך לבנות את עצמך", הציע האברך. "תלמד קצת הלכות, תתחיל לשמור שבת, תלמד לברך ולהתפלל. יש הרבה בתי מדרש, הכניסה חופשית".

למחרת, הודיע דניאל למנהל שהוא יוצא לחופשה. חבריו חשבו שטס לחו"ל, אבל הוא הלך לבית המדרש שבקצה העיר. שבוע שלם ישב דניאל בין האברכים ולמד איתם. 

כשהסתיימה ה"חופשה", הגיע לעבודה עם כיפה.

– "משתתפים בצערך", אמרו לו חבריו, משום שחשבו שאירע אסון לא עלינו.

"להיפך", אמר להם, "תשתתפו בשמחתי – ניצחתי את היצר הרע!"

בחלוף השנה, מקום העבודה פשט את הרגל, ודניאל החליט לעבור לישיבה ולהשקיע את כל כולו בלימוד התורה. לאחר כשנתיים, שבהן התחזק והתעלה, הוצע לו שידוך עם בת ישראל כשרה ובעלת מידות טובות.

במהלך אחת מנסיעותיו, כחמש שנים לאחר חתונתו, הבחין דניאל בדמות מוכרת יושבת בתחנת אוטובוס. בלי לחשוב פעמיים, עצר את רכבו, יצא במהירות וחיבק את האברך המופתע.

"זה אני", אמר דניאל בהתרגשות, "שלקחתי אותך לראש העין לפני מספר שנים".

"זה... אתה?!" שאל האברך בתדהמה.

הם התחבקו בדמעות. "חשבתי שאני עוצר להסיע יהודי", אמר דניאל, "אבל הקב"ה שלח אותך להעניק לי חיים אמיתיים".