פחות רופאים, יותר חולים: ישראל מתחת לממוצע העולמי – וזה רק מחמיר

מערכת הבריאות בישראל ממשיכה לצבור עומסים – אבל כוח האדם הרפואי לא מצליח להדביק את הקצב. דוח כוח האדם השנתי של משרד הבריאות לשנת 2023, שפורסם לאחרונה, שופך אור על עומק הבעיה: לא רק שמספר הרופאים לנפש בישראל נמוך מהממוצע הבינלאומי, אלא שגם קצב ההכשרה המקומי עדיין רחוק מלספק את הביקוש.

לפי נתוני הדוח, בכל הנוגע לשיעור הרופאים הפעילים ביחס לגודל האוכלוסייה, ישראל מדורגת מתחת לרוב מדינות ה־OECD. ב־2022 עמד שיעור הרופאים על 3.5 לאלף תושבים – מעט יותר מהשנים הקודמות, אך עדיין מתחת לממוצע של 3.7. במדינה עם מערכת ציבורית דחוסה ועם גידול מהיר באוכלוסייה, מדובר בפער קריטי.

יותר רישיונות – אבל ממי?

בשנה האחרונה הונפקו קרוב ל־2,500 רישיונות רפואה חדשים – עלייה ניכרת לעומת שנים קודמות. אלא שכאשר בוחנים את מקור ההשכלה של אותם רופאים, התמונה נעשית מורכבת: רק שליש מבין מקבלי הרישיון סיימו את לימודיהם בישראל. כמעט מחצית הם בוגרי מוסדות מחו"ל – רבים מהם ממדינות שבהן רמת ההכשרה הרפואית שנויה במחלוקת.

לצמצום התלות במוסדות זרים, משרד הבריאות והמל"ג קבעו יעד חדש: הכפלת מספר הסטודנטים לרפואה בתוך עשור, כך שעד 2030 יתחילו מדי שנה את לימודיהם בישראל כ־2,000 סטודנטים. אולם זהו פתרון עתידי, שלא יפתור את הלחץ הקיים בבתי החולים ובמרפאות בקהילה.

מערכת מזדקנת, מגזר מותש

נכון לסוף 2023, בישראל רשומים כמעט 47 אלף רופאים, אך רק כ־35 אלף מהם נמצאים בטווח גיל הפעילות המקצועית (מתחת לגיל 67). המשמעות: כרבע מהמומחים במערכת הם בגיל פרישה – ובמקומם לא מצטרפים די מתמחים צעירים.

במקביל, ניכרת ירידה בשיעור הרופאים הצעירים – עד גיל 55 – שמהווים היום רק 45% מהמערכת, לעומת 50% לפני שש שנים בלבד. את המחסור מנסים לסגור דרך הרחבת מערך ההתמחות, ואכן, בשנה האחרונה החלו למעלה מ־2,000 רופאים ורופאות את שלב ההתמחות – פי שניים לעומת הנתון בשנת 2010. כיום יש בישראל קרוב ל־9,700 מתמחים, ו־44% מהם הן נשים.

מערכת בלחץ – עם אופק מעורפל

גם אם התוכניות להרחבת ההכשרה ייצאו לפועל במלואן, השאלה היא אם יצליחו לעצור את כדור השלג. בינתיים, הציבור חווה זמני המתנה ארוכים, חוסר זמינות של רופאים בפריפריה, ועומס הולך וגובר על אנשי הצוות הרפואי הקיימים.

המסקנה שעולה מהדוח ברורה: ישראל מתמודדת עם מחסור מערכתי בכוח אדם רפואי – ולא מדובר רק במספרים, אלא בתשתית שלמה שמתקשה להחזיק את עצמה לאורך זמן. כדי שהרפואה הציבורית תוכל להעניק טיפול איכותי, אמין ונגיש – דרושים פתרונות עמוקים ומהירים הרבה יותר.