הרב נעמד באמצע הכנס – וחשף סוד שלא נשכח לעולם

היהדות מצווה ואף מחייבת את מאמיניה על לימוד התורה. "והגית בו יומם ולילה", זה ציווי אלוקי שמביא את האדם לשלמות ולפסגת האנושות. 

הרעיון הוא בפשטות שברגע שהאדם לומד, הוא יודע. ואם הוא יודע, הוא גם מבין. ממילא, הוא גם יכול לקיים!

אבל פתאום מגיעה פרשת חוקת ומשנה את כל מה שהכרנו: באותה תורה שאנחנו מצווים ללמוד, אחרי שהתרגלנו שלהכל יש שכל והיגיון - יש גם "חוקים", מעין "הנחתות חסרות היגיון", או לכל הפחות ללא טעם מפורש שבן אנוש פשוט אמור לדעת. 

ויש לשאול, למה בעצם?  

והתשובה היא כדי שנדע ונבין שכל עבודת ה' שלנו, כל עמלנו, לא מגיעים מ"כוח ההבנה" שלנו. לימוד התורה לא מעניק לאדם השכלה, שרק אם הוא מבין אותה עליו לקיים את רצון ה'. אלא עבודתנו צריכה להגיע ממקום אחד: לעשות רצונו של הקב"ה, "ובלבד שיכוון לבו לשמיים". זו איננה קלישאה, אלא זו דרכה של היהדות.

עשיית רצון ה' לשם שמיים זו משימה לא פשוטה. להתנתק מהרצון להבין כל דבר, ולהשליך הכל על רצון הבורא זאת משימת חיינו. ורק מי שזוכה לה - יזכה לבסוף לברך על המוגמר. 

וזו עצה שבאמצעותה יוכל האדם לבחון אם כל מעשיו היו לשם שמיים. מבחן התוצאה יעיד על הכוונה בתחילה.

בניו יורק היה יהודי עשיר. איש עסקים מוצלח ששמו רבי שולם. באחד הבקרים, לאחר השיעור היומי בו נהג להשתתף, הוא ניגש לרב בית הכנסת וביקש לשתף אותו בסיפור: 

"כבוד הרב, אני נולדתי בליטא וזכיתי בעושר רב. כל חיי הקפדתי על נתינת חמישית מהרווחים שלי כתרומה לנזקקים ובני תורה. משפחות רבות ליוויתי וסעדתי, אבל היה תלמיד חכם מיוחד בעירנו שלו נתתי את עיקר תרומותיי" 

"יום אחד, זכיתי להרוויח סכום עצום. פי שמונה ממה שהייתי רגיל. ניגשתי אליו ומסרתי לו את המעטפה החודשית. אבל הפעם הוא נבהל: 'אין צורך בכ"כ הרבה כסף!'. הצעתי לו, 'אם אתה לא צריך אותו החודש, תחסוך לחודש הבא'"

"אבל לו הייתה הצעה אחרת: 'יש אצלנו בעיירה שני תלמידי חכמים חסרי כול. אולי בכסף שאתה מציע לי, ניתן אותו להם והם יזכו לשלוח את בניהם ללמוד תורה!'. נעניתי בשמחה". 

השנים עברו, מספר העשיר לרב, הוא ומשפחתו היגרו לניו יורק, ואתמול לראשונה הוא פגש באותו תלמיד חכם שלא ראה זמן רב. "תדע לך שיש לך זכויות עצומות! הצדקה שעשית אז מוכיחה שכל מעשיך היו לשם שמיים".

"מניין לך?", התעניינתי. והוא ענה: "מהתוצאה". מתברר, שאחד הבנים של אותם תלמידי חכמים שבזכותו שלחו את בניהם לישיבה קדושה - הוא לא אחר מאשר ראש ישיבת ליקווד, הגאון הגדול הרב אהרן קוטלר! 

רב בית הכנסת שמע את הסיפור והתפעל מאוד. בכנס רבנים שהשתתף בו אחרי מספר ימים, סיפר בפני המכובדים את המעשה המרגש, וסיים: "מעניין לדעת מי הוא הבחור השני שנשלח לישיבה בזכות אותה צדקה".

לפתע קם ונעמד על רגליו הרב יעקב קמינצקי, ראש ישיבת "דעת תורה", והפתיע את הנוכחים: "הילד השני הוא אני".

חברים יקרים, אם ממילא אנחנו כבר עושים את רצון ה', בואו נעשה את זה בשלמות ונכוון את מעשינו לשם שמיים. כך, בע"ה, נזכה לברך על המוגמר!