לא פוטושופ: המקום שנראה כאילו נשפכו עליו צבעים מהשמיים

יש מקומות שכאשר אתה פוגש בהם – הם לא נראים אמיתיים. מין פיסה מהאגדות שנפלה לתוך המציאות. הר וינוקונקה (Vinicunca), שזכה לכינוי "הר הקשת", הוא בדיוק מקום כזה. פסגה עוצרת נשימה בגובה של 5,200 מטר – שמרוב יופי וצבעים, קשה להאמין שהיא לא יצירה של פוטושופ אלא דבר טבעי לחלוטין.

עד לא מזמן, מעטים בכלל שמעו על ההר הזה. גם בפרו עצמה הוא לא נחשב ליעד תיירותי. רק המקומיים, אנשי הרי האנדים, הכירו אותו מקרוב, כחלק מהנוף שהם חיים בו. אבל בשנים האחרונות, עם התמוססות הקרחונים שהסתירו את ההר, ועם העידן שבו כל תייר הופך גם לצלם ועיתונאי של הרשתות החברתיות – התגלתה לעולם יצירת אמנות נדירה של הבריאה.

מה כל כך מיוחד בוינוקונקה? זו לא רק הפסגה הגבוהה, ולא רק האתגר שבטיפוס. זה הצבע. בעצם – הצבעים. שכבות על שכבות של סלעים בגווני אדום, ירוק, טורקיז, סגול, זהב וחום – שנראות כאילו מישהו שפך צבעי מים על צלע ההר. בפועל, זו תוצאה של מיליוני שנים של תהליכים גיאולוגיים: מינרלים שונים שהצטברו ויצרו תצורות נדירות. ברזל מעניק את הגוון האדמדם, נחושת יוצרת ירוק עז, וגופרית מוסיפה צהוב.

אבל כל היופי הזה לא בא בקלות. מי שרוצה לראות את ההר צריך לעבוד קשה. המסלול לא קצר – 7 ק"מ של הליכה בגובה שאין בו הרבה חמצן. הנשימה קצרה, הדופק עולה, והרוח קרה גם בקיץ. אבל הדרך – מלאה נופים פראיים של רמות גבוהות, עדרי לאמות, וכפרים קטנים שלא השתנו מאות שנים. זה מסע שבו הגוף עובד קשה – אבל הלב מתרחב.

מאז שגילו את ההר, מגיעים אליו מדי שנה עשרות אלפי מטיילים מכל העולם. יש מי שבא לשם בשביל הצילום, יש מי שמחפש חוויה רוחנית, ויש מי שפשוט רוצה לראות בעיניים דבר שאי אפשר להסביר במילים. ככל שהתיירות גדלה – גם הדאגה לסביבה גוברת. הרשויות מנסות לאזן בין הרצון לחשוף את המקום לעולם, לבין הצורך להגן עליו. המסלול מוסדר, יש נקודות מנוחה, ואפילו אפשר לעלות חלק מהדרך על גב של סוס מקומי.

אבל בתוך כל זה, יש משהו מאוד פשוט: לעמוד שם למעלה, אחרי המאמץ, ולהביט על הצבעים האלו – זה רגע קטן של קסם. מין תזכורת שהעולם עדיין מלא בפלאים, אם רק מוכנים לטפס גבוה כדי לראות אותם.