למה יש כאלה שלא סומכים על מכירת חמץ? ולמה אפילו לשיטת המסתייגים – המכירה של ערוץ 2000 היא מהודרת מאחרות

למה יש כאלה שלא סומכים על מכירת חמץ? ולמה אפילו לשיטת המסתייגים – המכירה של ערוץ 2000 היא מהודרת מאחרות

מכירת חמץ שמוכרים לגוי מתבצעת על פי כל כללי ההלכה וכן על פי חוקי המדינה, כדי שיהיה לה תוקף הלכתי וחוקי לכל דבר ועניין.

המכירה מתקיימת על ידי הרבנות הראשית, כאשר אנו ממנים את הרבנות ושליחיה – ובראשם הרב הראשי לישראל – שימכרו את החמץ ששייך לנו לגוי. הדבר נעשה במעמד עורך דין, יחד עם אותו גוי הקונה את כל החמץ.
על פי ההלכה, עושים את הקניינים הנצרכים על מנת שייחשב שקנה את החמץ כדת וכדין, וכן נערך חוזה על פי חוקי המדינה האזרחיים.

ובכך יש תוקף גמור ומוחלט לכך שהחמץ נמצא בבעלותו של הגוי לכל דבר ועניין עד סוף ימי הפסח.

כמו כן, ישנם בתי דין (בד"צים) שונים שמבצעים את מכירת החמץ באותו האופן. יש נזהרים לעשות את כל צורות הקניינים לפי כל השיטות, כפי שמובא בשולחן ערוך חושן משפט וכן באורח חיים סימן תמח.

יש לציין שמכירה זו היא לכתחילה – וכך פסק מרן השולחן ערוך בסימן תמח, וכן שאר רבותינו הגאונים, ראשונים ואחרונים, שדנו בעניין באורך.
המכירה אינה מיועדת רק לאנשים עניים, אלא נוגעת לכלל ישראל, ואפילו לקדושים ולצדיקים.

ואסור להטיל שום דופי במכירה זו או ברבנים העוסקים במלאכה. שהרי אם כן, חס ושלום, מטילים דופי בכל גדולי ישראל לדורותיהם שעשו מכירת חמץ.

הרי חמץ שנשאר ברשות היהודי בפסח – עובר עליו בכל רגע על איסור "בל ייראה ובל יימצא", ולאחר הפסח – אסור לאכול או ליהנות מחמץ זה שעבר עליו הפסח.
ולומר על כל חכמי ישראל שהכשילו חלילה את הציבור – אם המכירה אינה אמיתית – זו טעות חמורה וחסרת אחריות.

מרן השולחן ערוך פסק במפורש בסימן תמח שיש למכור חמץ לגוי. כל רבותינו הגאונים, ראשונים ואחרונים, דנו ופסקו כך – וכך נהגו וכך עשו.

הגאון מווילנא היה נוהג מיד במוצאי פסח לאכול חמץ, כדי להראות שהטעם שנמנע מאכילתו בימי הפסח הוא אך ורק משום מצוות המלך, ולא משום שאינו חפץ בחמץ.
וכן פסק הרמ"א בהלכות הבדלה (סימן רצו סעיף ב'), שנהגו להבדיל במוצאי פסח על בירה – להראות שההימנעות משתיית שכר בפסח נובעת מהוראת התורה בלבד.

ואמנם ישנן קהילות שנהגו לבער את כל החמץ ולא למוכרו – אך אין זה עניין הלכתי, אלא הנהגה.
וכן יש הטוענים שמכירת חמץ נועדה רק במקום הפסד מרובה, אך לדעת מרן ורוב הפוסקים – כל אדם רשאי למכור חמץ, ואין בכך כל בעיה.

ומי שמוכר לכתחילה – נוהג על פי ההלכה, ואין כאן הערמה כלל ועיקר, מאחר והמכירה היא אמיתית, חוקית, וכשרה גם על פי ההלכה וגם על פי החוק האזרחי.

מי שמטיל דופי במכירת חמץ שעושים חכמי ישראל, מטיל דופי גם בשאר פסיקותיהם – בענייני כשרות, שבת, טהרה ועוד – שבהם אנו סומכים עליהם בכל ימות השנה.

חשוב לדעת: מי שמוכר חמץ – צריך להבין שהמכירה אמיתית לחלוטין.
ואם הגוי ירצה לבוא בימי הפסח ולקחת את החמץ על פי הרשימה שבידו – יש למסור לו. לאחר הפסח, ישלם על מה שלקח.

לבסוף, יש מצווה מן התורה לבער חמץ מהבית בערב פסח, אך אין חובה לבער את כל החמץ – אפילו כזית חמץ שמבערים, כבר מקיימים את המצווה.
ואת השאר – ניתן ומומלץ למכור לגוי, כדת וכדין, על פי כללי ההלכה.

למכירת חמץ של ערוץ 2000, לחצו >>> כאן