הלכות ספירת העומר: מה עושים אם שכחנו, והאם מותר לנשים לברך?

בין פסח לשבועות מתרחש מסע לא רק בזמן – אלא גם בנפש. במשך 49 ימים אנחנו סופרים יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, והולכים ומתעלים לקראת מתן תורה.

אבל מה קורה אם שכחתי לספור לילה אחד? האם נשים חייבות במצווה? ומה עומד מאחורי הספירה הזאת בכלל? הכתבה הבאה תעשה סדר בהלכות, ותעמיק במשמעות.

ספירת העומר היא מצוות עשה מהתורה, שנועדה לחבר בין חג החירות – פסח, לבין חג הייעוד – שבועות, שבו קיבלנו את התורה. כפי שמסביר בעל ספר החינוך: הספירה מראה את החפץ הגדול ליום מתן תורה – כאדם שסופר מתי יגיע הרגע שיחובק על ידי ייעודו. כלומר, אנו סופרים מתוך כמיהה – בדיוק כמו מי שמצפה לרגע מכונן. כי אין חירות אמיתית בלי תורה.

הספירה מתחילה בליל ט"ז בניסן, מיד מצאת הכוכבים, ונמשכת עד ערב חג השבועות.

יש לברך בכל לילה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ספירת העומר", ולציין את מספר הימים והשבועות. לדוגמה, לשיטת בני עדות המזרח: "היום שניים ועשרים יום לעומר שהם שלושה שבועות ויום אחד".

יש לשים לב לדעת את המספר לפני הברכה. אם אינו יודע – יכול לברך על דעת שישמע מחברו, ויוצא ידי חובה.

מי ששכח בלילה – סופר ביום שלמחרת בלי ברכה עד השקיעה, וממשיך בלילות שאחר כך עם ברכה.

מי ששכח גם ביום – ממשיך לספור בכל הימים הבאים בלי ברכה.

אם טעה במספר והבין שטעה רק בלילה לאחר מכן – דינו כמי שלא ספר, וממשיך בלי ברכה.

אם טעה במספר השבועות אך מנה את הימים כראוי – ממשיך לספור בברכה.

לפי הכלל ההלכתי שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן – גם ספירת העומר בכלל זה. עם זאת, נשים שרוצות לקיים את המצווה רשאיות, ויש להן שכר. לפי פסיקת הרמ"א – נשים אשכנזיות רשאיות גם לברך, אם הן מסוגלות להתמיד ולא לשכוח, אך לפי דעת השולחן ערוך – נשים ספרדיות אינן מברכות על מצווה זו. יש דעות שמעדיפות שנשים לא יברכו, מחשש שימשיכו לספור בטעות אחרי ששכחו לילה אחד.

יש מצווה לחנך את הקטנים לספור ספירת העומר, עם ברכה. ועל אף שמדובר בחינוך: אם שכחו יום אחד, ימשיכו בלי ברכה – כמו הגדולים.

אם ילד הגיע לגיל מצוות במהלך ימי הספירה, וספר כל יום קודם לכן – יכול להמשיך לספור לאחר בר המצווה עם ברכה.

מי שאמר ביום ל"ג בעומר לחברו "היום ל"ג בעומר", יש פוסקים הסבורים שיצא ידי חובה.

מי שכתב מכתב עם תאריך הספירה, יתכן שייחשב כמי שספר – תלוי בכוונה ובנוסח.

יש שמוסיפים כוונות, לשם יחוד, ותפילות אחרי הספירה – אך עיקר המצווה הוא הספירה עצמה.

למה מתחילים לספור דווקא ממחרת יום טוב ראשון? ספר החינוך מסביר: היום הראשון של פסח מוקדש כולו לזכר יציאת מצרים, ואין מערבבים בו עניין אחר. לכן מתחילים את הספירה מהיום השני, שבו קרב קורבן העומר – שמסמל את תלותנו בהשגחת ה'.