חינוך: ביד רכה ואוהבת?

מסופר על הסבא מסלבודקה, רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, שהבחין כי אצל אחד מבחורי הישיבה המתמידים חלה ירידה מסוימת בלימודו. פנה אליו הסבא ואמר לו שברצונו לשוחח עימו שיחה אישית, והזמין אותו לחדרו למחרת. הבחור, התרגש מאוד. שיחה אישית עם ראש הישיבה?!? בקושי הצליח לישון באותו לילה... למחרת, הגיעה בשעה המיועדת, הוא הקיש על דלת חדרו של ראש הישיבה ונכנס בהכנעה ובהתרגשות. לפניו, ראה שולחן ערוך בכל מיני פירות ומיני מזונות והסבא יושב כמצפה לבואו. ברגע שהבחין בו, קם לקראתו וקירב אותו בחיבה גדולה, הושיבו ליד השולחן והחל לדבר איתו, כשהוא מתאר לפניו את הכישרונות בהם ניחן (אותו תלמיד) וכיצד הוא יכול לנצל את כוחותיו, להספיק יותר וכו'. כך חיזק הסבא את הבחור ועודד אותו במשך שעה קלה. כמובן שהדברים עשו רושם גדול בליבו של הבחור, ובאותו רגע גמלה בליבו החלטה חזקה להתחזק עוד יותר בלימודו. לאחר שנאמרו הדברים, ביקש הסבא מתלמידו שיברך ויטעם דבר-מה מהשולחן שנערך לכבוד הפגישה. הבחור אמר לסבא שהוא לא יכול לטעום דבר עד שהרב יטעם תחילה. הסבא אמר לו שהוא לא יכול לאכול. "למה?" שאל התלמיד בפליאה. והשיב הסבא: "ידעתי שהיום נשוחח. זו תהיה שיחה חשובה ביותר להצלחתך בתורה. רציתי שדבריי יעשו פעולה גדולה, לכן קיבלתי על עצמי תענית והתפללתי על כך!" כששמע התלמיד את דברי הסבא, הוא התרגש עוד יותר. וכשראה את האהבה והאכפתיות שהרב מגלה כלפיו, כשהבין עד כמה הצלחתו חשובה לו – עד כדי כך שהוא מוכן להתענות כדי שדבריו יעשו רושם בליבו – התחזקה בליבו עוד יותר ההחלטה להשקיע את כל כולו בלימוד ובעבודת השם.

* * * אין פטנטים. סיפור זה מלמד כל הורה ומחנך את המסר העיקרי: יש לעשות הכנה לפני שמדברים ומנסים להשפיע על הילד/תלמיד. קל וחומר, שלא להטיח בפניו דברים בלי מחשבה מקדימה, כל שכן גערות והערות. אלה מהדברים המובהקים שאינם עושים פעולה חיובית, אלא רק את ההיפך הגמור! חוסר הכנה מראה שלא אכפת להורה/מחנך מהילד, הוא רק רוצה לפרוק את הכעס מליבו לכן הוא מעיר, מבזה, ולא פעם גם צועק. אם טובת הילד הייתה בראש מעייניו, הוא היה חושב היטב איך לגשת אליו כדי שדבריו יעשו את הפעולה המתבקשת. כמובן, שיש לבקש גם רחמים מהשם שהדברים אכן יעשו את הרושם הנכון בלב הילד, כפי שעשה הסבא מסלבודקה – הכנה עצומה כפי המתואר בסיפור לעיל. בדומה לזה, סיפר על עצמו רבי שמואל לייב סלומונס, שכאשר היה תלמיד בישיבה היה לו תפקיד – לטפל בבעיות של בחורים צעירים ב'ישיבה הקטנה'. פעם אחת, טיפל בבחור צעיר שהיו לו בעיות חבריות קשות עד כדי דיכאון. הוא הסתגר בחדרו והיה שרוי בחושך גדול ועצבות נוראה. הבעיה הייתה קשה ורבי שמואל, שכאמור היה בחור בעצמו, לא ידע מה לעשות. בסופו של דבר, החליט לפנות אל ראש הישיבה – הרב ש"ך זצ"ל, ולשאול אותו מה לעשות בעניין זה. וזה מה שהוא עשה. כששמע הרב ש"ך את העניין, מיד קם ואמר לרבי שמואל: בוא נלך אליו! רבי שמואל לא חשב שיש צורך להטריח את הרב לכן אמר לרב שהוא יקרא לבחור.

'מדבריך מובן שהמצב הנפשי שלו קשה מאוד', השיב הרב ש"ך, 'לכן, על פי הטבע קשה לעזור לו. צריך סייעתא דשמיא גדולה ומיוחדת, ולכך צריך מעשה של מסירות נפש – שראש הישיבה העסוק כל כך בתורתו ילך בכבודו ובעצמו לאותו בחור'. אמר ועשה. הוא פנה בנחישות החוצה, הגיע לחדרי המגורים ונכנס לחדרו של אותו בחור. כשראה הבחור את ראש הישיבה נכנס לחדרו הוא קפץ בקריאה: 'כבוד הרב! למה טרחת עד לכאן? הייתי מגיע לחדרו של הרב!'. הרב הסביר לו שהוא הגיע עד לכאן משום שהוא אוהב אותו והוא חשוב לו מאוד. כך דיבר איתו ארוכות ועודד אותו. שני סיפורים אלה מלמדים אותנו דבר נפלא: ישנם מצבים בחינוך הילדים שעל ההורים לעשות מסירות נפש, ומסירות נפש זו היא מדד לאהבה וליחס האמיתי של ההורה לילדיו. מסירות נפש מועילה למספר דברים: לקבל את העזרה משמים המיוחדת שצריכים למצבים כאלה. כי כאשר ישנה צרה נפשית ורוחנית לילד, פירוש הדבר הוא שיש עליו דינים, וזו ממש גזירה קשה מהקשות ביותר ר"ל, כלומר שנשקפת סכנה גדולה לעתידו הרוחני, לכן צריך למסור את הנפש עבורו כדי להמתיק את הדינים ולעורר רחמי השם עליו, ולהתגבר על כל החושך בו שרוי הילד. לא לעשות טעויות ולגרום להיפך מזה. כי זה דבר מצוי מאוד, לפעמים ההורים רוצים לדבר עם הילד כדי ליישר את דרכיו, אך בדבריהם מעוררים אצלו התנגדות גדולה יותר. לכן על ההורה לעשות מעשה של מסירות נפש – להתפלל על ילדו מעומק הלב ומשמים יעזרו לו למצוא את הדרך לליבו של הילד, כמו במעשה עם הסבא מסלבודקה. דבר נוסף, מסירות הנפש של ההורה/מחנך מעוררת את הילד לקבל את דבריהם.

כאשר הילד רואה ומרגיש את מסירות הנפש שנעשתה למענו, זה נותן לו הרבה כוח וחיזוק. הילד מבין שההורים לא מבקשים ממנו להתאמץ לבד, ואילו הם ממשיכים את חייהם כרגיל. לא. הוא רואה מסירות נפש. הוא רואה הורים שמוכנים לעשות מאמץ גדול ועצום עבורו, וזה נותן לו הרגשה שהם איתו, שביחד איתו הם מתאמצים ונלחמים, ואז הוא מקבל כוח להתאמץ. הוא יודע שהוא לא לבד במערכה. זה מחדיר בו רצון גדול להצליח. למשל, אמא אומרת לבנה שהיא התפללה את כל ספר התהלים כדי שהוא יצליח במבחן. מה קורה אצל הילד? הוא בעצמו רוצה להצליח עכשיו, לכן הוא יתאמץ וישתדל. יהי רצון שהשם יתברך יזכה אותנו למסור את הנפש עבור חינוך ילדינו – המשימה הכה חשובה ויקרה עלי אדמות, ושנזכה לראותם גדלים לאילנות מפוארים, עושי פירות, לומדי תורה לשמה, בעלי תפילה ומעשים טובים, מפיצי אור השם בעולם, ועל ידי זה נזכה שתתגלה מלכותו במהרה בימינו ונזכה למשיח צדקנו, לבניין בית המקדש ולגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.