56 שנים להסתלקות רבי אריה לוין זצ"ל – צדיק ירושלים וגומל חסדים

היום, ט' בניסן, מציינים 55 שנים להסתלקותו של הצדיק הירושלמי, רב האסירים, אוהב הבריות ומבקר החולים – הגאון הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל. דמותו הפשוטה והטהורה ממשיכה להאיר עד היום בליבותיהם של אלפי יהודים, שזכו להכיר אותו – או לכל הפחות לשמוע על פועליו ומידותיו הנשגבות.

רבי אריה נולד בשנת התרמ"ה ברוסיה הלבנה, ולמד אצל גדולי הדור בישיבות סלוצק ווולוז'ין. בשנת תרע"ב, והוא בן 19 בלבד, עזב את הגלות ועלה לארץ הקודש. מכתביו עולה התרגשות עזה בעת עלותו לארץ ישראל, ומילותיו מרטיטות לב עד היום: "נרעשתי ברגש נורא מאד מרוב שמחה... הרגשתי על כל צעד ושעל שאני דורך בכף רגלי על אדמת הקודש".

רבי אריה חי חיי פשטות וצניעות בדירה קטנה ורעועה בשכונת משכנות ישראל שבירושלים, וסירב לעבור לדירה נוחה ומרווחת יותר – "כדי שלא יקשה עליי המעבר לבית עולמי...".

חסד שאין לו שיעור

אך עיקר שמו של רבי אריה לוין הלך לפניו בזכות מעשי החסד הגדולים שעשה – בחשאי, בעקביות, במסירות שאין לה גבול. במשך עשרות שנים נהג לבקר את אסירי המחתרות בבית הסוהר בירושלים. הוא עודד את רוחם, טיפל במשפחותיהם, והיה שותף להם ברגעים הקשים ביותר – עד שזכה לכינוי "רב האסירים".

גם בבתי החולים, במיוחד בבית החולים למצורעים, נהג רבי אריה לפקוד חולים שאיש לא העז להתקרב אליהם. הוא חיזק, עודד, חייך – ולעיתים פשוט היה שם. כשהוצע לו רכב מהמדינה כדי להקל על הליכתו, סירב ואמר: "איני לומד כבעבר... מצוות ביקור חולים היא הנחמה שנותרה לי, ואני רוצה גם שכר פסיעות!".

פעם אחת, כאשר אחד מבניו התלווה אליו לביקור חודשי אצל חולה נפש, שאל: "אבא, למה דווקא אליו אתה בא כל חודש?". ענה לו רבי אריה: "כי לו אין קרובי משפחה – ואני קיבלתי על עצמי להיות קרוב משפחתו. כך המטפלים יכבדו אותו".

רגישות נוגעת ללב

מעשיו של רבי אריה לא הסתכמו בביקורים רשמיים. הוא היה אדם של נשמה, שידע מתי הנפש זקוקה לחיבוק. כמו אותו מנהג מיוחד לבקר את אלמנות הרבנים דווקא בחול המועד – כדי שלא תישארנה בודדות ברגעים שהשמחה ממלאת כל בית אחר.

הוא הבחין באותם רגעים שאחרים התעלמו מהם. הוא זיהה את נקודות השבר בליבם של הבריות, ונכנס פנימה – עם חיוך, עם מילה טובה, עם חמלה אמיתית. הוא לא רק ביקר חולים – הוא ראה את החולה, את נשמתו, את צערו, והפך את כאבו לשליחות של חסד.

זכותו תגן עלינו

בפטירתו בט' בניסן תשכ"ט, איבדה ירושלים את אחד מאבני היסוד של החסד האמיתי. אך דמותו ממשיכה לחיות, ומעשיו ממשיכים ללמד אותנו מהי אהבת ישראל, מהו חסד אמיתי, מהי מסירות ללא תמורה, ומהי עבודת ה' מתוך צניעות וענווה.

ביום קדוש זה, יום הילולתו של הצדיק – נודה לקב"ה שזיכנו באיש מופת שכזה, ונשתדל לקחת איתנו משהו קטן מדמותו הגדולה.

רבי אריה לוין זצ"ל – אבי האסירים, אוהב החולים, ואוהב האדם באשר הוא. זכותו תגן עלינו.