האדמו"ר שהחיה את ויז'ניץ: 53 שנים להסתלקות ה"אמרי חיים"

שורשים קדושים והתעלות מוקדמת

רבי חיים מאיר הגר, בעל "אמרי חיים" מוויז'ניץ, נולד בשנת תרמ"ח בעיירה ויז'ניץ שברומניה, לאביו הצדיק רבי ישראל בעל "אהבת ישראל", ממשיך שושלת אדמו"רי ויז'ניץ-קוסוב. עוד בנעוריו ניכר במעלתו המיוחדת – חריפות שכלו, התמדתו הנדירה ורחמי לבבו, אשר שיוו לו הילה יוצאת דופן בין חבריו. בגיל שבע עשרה נישא לבתו של האדמו"ר מראחמיסטריווקא, ובהמשך שימש ברבנות העיר ווילחאוויץ והחל לפעול רבות לביצור חומות הדת.

הנהגה רוחנית תחת נטל הזמן

עם פטירת אביו בתרצ"ו, קיבל עליו את עול ההנהגה ונעשה לאדמו"ר בגרוסוורדיין. בהנהגתו האצילית ובשפתו הרכה והנעימה, הצליח למשוך סביבו אלפי חסידים. אף ייסד ישיבה בעיר, אשר בה לימדו תלמידים נאמנים את תורת ויז'ניץ. גם כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, עמד לימין כל פליט ויתום, והקדיש את כל זמנו ומרצו להקלת סבלם של יהודי הסביבה.

בריחה, הישרדות והנהגה מחודשת

בשנת תש"ד, עם פלישת הנאצים לגרוסוורדיין, נאלץ להימלט עם בני משפחתו לבוקרשט, ושם פעל גדולות ונצורות לחיזוק הרוח אצל המוני יהודים שבורים. לאחר השואה שב לעירו, אך שלטון הקומוניסטים הכריחו לשוב ולארגן עליית חסידיו לארץ ישראל. בשנת תש"ז עלה בעצמו וקבע את מושבו בתל אביב. כעבור שנים ספורות ייסד את קריית ויז'ניץ בבני ברק – מפעל חייו.

קריית ויז'ניץ – חזון שמתגשם

האדמו"ר לא נח ולא שקט עד שראה מול עיניו שיכון חסידי פורח ומפואר בבני ברק. עמל אישית בגיוס כספים, התמודד עם חובות עצומים, וסירב בתוקף לקחת עזרה מהממשלה. בעשר אצבעות הקים מערכת שלמה של מוסדות תורה, חסד וחינוך, אשר שימשה דוגמה חיה למהפכה רוחנית בדור שאחרי החורבן.

איש חסד ועבודת ה' בהתלהבות

ה"אמרי חיים" נודע לא רק בעבודתו הציבורית, אלא גם בשקדנותו, באהבתו לכל יהודי, ובתפילתו המרגשת שזיכתה אותו להיקרא "תפלה סטרליסקאית". היה נזהר באמירת כל מצוה עם לשם יחוד מכוון, אהב לשמוח בשבתות וחגים, והקפיד לעורר את הבחורים להתפלל בחמימות וללא עצבות.

אהבתו הברוכה לבריות

רבים נמשכו אליו באהבת אמת – יהודים פשוטים וגדולי עולם כאחד. סופר על עוצמתו באהבת ישראל: לא פעם הפך מתנגדים לחסידים מתוך אהבה פשוטה. היו שראו בו מופת של התקשרות לצדיק ונתנו נפשם להיות במחיצתו. גישתו האבהית ניכרה גם בהתנהלותו מול גבאי צדקה – שדרש מהם זהירות מופלגת בכבודם של עניים ואלמנות.

מופתים והשגחה פרטית

רבים סיפרו על מופתים גלויים – תפילותיו הפיחו חיים בחולים ונואשים, יוזמותיו חסכו אסונות, ואפילו במצבים של מלחמה וחוסר תקווה, עמד וביקש רחמים בלב שבור אך באמונה שלמה. הנהגתו בימי השואה, נחישות אמונתו תחת אימת הרדיפות, והצלת בני משפחתו בדרך ניסית – הפכו אותו לסמל של גבורת רוח ודבקות באמונה.

ירושה של הוד קדומים

הוא נפטר בט' בניסן תשל"ב, כשהוא זקן ושבע ימים. אך רוחו, דבריו ופועלו – חיים עד היום. בניו ממשיכים את דרכו בארה"ק ובארה"ב, מוסדותיו פועלים בכל אתר ואתר, ודמותו מוסיפה להאיר על עולמם של חסידיו, תלמידיו וכל מבקשי ה'.