מצה שמורה – חובה או הידור? כל ההלכות והדעות על מצה בליל פסח

מצה שמורה – חובה או הידור?

לכבוד היקר והנעלה שלום רב,

על אודות מה ששאל באיזה מצה יוצאים בה ידי חובה בלילה הראשון של פסח, וכן האם יש מצווה לאכול מצה שמורה במשך כל ימי הפסח?

מבואר בספר "ילקוט יוסף" – מועדים על הלכות פסח, בדיני מוציא מצה, שמצווה מן המובחר שמצה תהיה שמורה משעת קצירה, ובשעת הדחק כשאין אפשרות להשיג מצה שמורה משעת קצירה, יוצאים ידי חובה גם במצה שמורה משעת טחינה או לישה ומברכים עליה.

וכמו כן יש להשתדל להשיג מצה שמורה של עבודת יד, שנעשית בידי אנשים יראי שמיים הבקיאים בהלכה – לצאת בה ידי חובת מצה בלילה הראשונה לכל הדעות. ובשעת הדחק, שאינו מוצא מצה של עבודת יד, אפשר לצאת ידי חובה במצה שנעשית על ידי מכונה חשמלית, באופן שבשעת לחיצת הכפתור להפעלת המכונה על ידי ישראל יאמר לשם מצת מצווה, ואף יכול לברך עליה.

וביתר ימי הפסח גם מי שמקפיד לאכול רק מצה שמורה משעת קצירה, רשאי לאכול מצה שמורה על מכונה הכשרה לפסח.

ולעניין מצה עשירה, מותר לאכול מצה עשירה בליל פסח, אלא שאין יוצאים בה ידי חובת מצה, ולא גזרינן [גזרו] בזה [ולא חששו] שמא יאכל ממנה למצת מצווה. לכן, מותר למי שהוא בכור שהתענה בערב פסח לאכול פחות מכביצה ממצה עשירה אחר הקידוש, כדי שיוכל לומר את ההגדה כראוי, ולספר ביציאת מצרים.

ולעניין שאר ימי החג משמע מדברי ה"שולחן ערוך" שכתב כי "החיטים שעושים בהם מצת מצווה טוב לשומרן שלא יפלו עליהן מים משעת קצירה…, ומשמע דווקא מצת מצווה, מה שאין כן שאר המצות אינן צריכות שימור משעת קצירה. מכל מקום, כתב ה"ברכי יוסף" בשם מהר"י זיין שלכתחילה "צריך שימור משעת קצירה במצה שאוכל בכל הפסח לדעת הרי"ף והרמב"ם וקצת מהגאונים, ולא דוקא במצת מצווה". אבל הטור כתב בשם הרי"ף שדווקא למצת מצוה [צריך שימור] וכן כתב ה"שלטי גיבורים" בשם ריא"ז [רבי ישעיה בן אליה די טראני – מחכמי הראשונים], וכן כתב הר"ן. וכתב הרב "חיי אדם" שאף שמצד הדין אין צריך שמירה זו אלא לכזית של חובה [כלומר, מצת מצווה בליל הסדר], מכל מקום נוהגים החרדים – וכן ראוי – שיהיו כל המצות משומרים משעת קצירה. והוסיף כי הגר"א מווילנה החמיר מאוד בזה. על כן ראוי למי שיש באפשרותו לאכול מצה שמורה בכל ימי הפסח. אך זה מצד חומרא, שמעיקר הדין יש לפסוק כדעת ה"שולחן ערוך" שאין צריך מצה שמורה אלא למצת מצווה.