כשכולם עושים אחרת – איך תעמוד על האמת שלך? סיפור אמיץ מחסידות קוצק

בליל חורף קר, נר בודד האיר את חדר האוכל בחצר קוצק. הדממה נשברה כאשר החסידים הוותיקים הרימו כוסית לכבוד הבא החדש בשעריהם. עיניו של החסיד החדש ברקו מהתרגשות – סוף סוף התקבל למעגל המקודש של חסידות קוצק, מקום בו האמת עמדה מעל הכול.

"לחיים!" קראו כולם, והמשקה החריף חימם את גופו ונשמתו. מה שלא ידע החסיד הצעיר, שמבחן האמת שלו יתחיל ממש בבוקר המחר.

למחרת, בשעה מוקדמת מאוד, כשהחסיד החדש עדיין היה שקוע עמוק בשנתו, קמו שכניו לחדר ויצאו בחשאי לבית הכנסת לתפילת שחרית במניין מוקדם. הם השלימו את תפילתם, התפשטו, וחזרו בשקט למיטותיהם כאילו המשיכו את שנתם.

בבוקר מאוחר יותר קמו כולם והתיישבו כולם לאכול פת שחרית. החסיד החדש, שלא ידע שחבריו כבר התפללו, נדהם לראות אותם אוכלים לפני התפילה. הוא ניסה לומר משהו על האיסור, אך הוא היה נבוך מדי. "טול את ידיך ובוא לאכול", קראו לו בני החבורה.

ליבו של החסיד החדש נצבט. בעוד פיו רוצה להזכיר: "הלא אסור לאכול לפני התפילה", הוא חשש מהמחשבה להיות שונה. "אולי כאן יש מנהג אחר?"  הרהר בינו לבין עצמו. "אולי הם יודעים משהו שאני לא יודע?"
בהחלטה של רגע, הוא אזר אומץ והשיב: "איני יכול. תורתנו אוסרת לאכול לפני התפילה". 

דממה השתררה בחדר.

ואז הופיעו חיוכים על פני החסידים הוותיקים. "עברת את המבחן", אמר הזקן שביניהם. "בחסידות קוצק, מידת האמת עומדת בראש התכונות בהן חייב אדם להחזיק ולהישאר איתן. זו הייתה רק בדיקה לראות אם תעמוד באמת שלך גם כשכולם נוהגים אחרת".

בעולם של "כולם עושים את זה" ו"זה המנהג המקובל", הגיבור האמיתי הוא מי שמעז לעמוד על האמת שלו, גם אם הוא עומד לבדו. לפעמים, דווקא העמידה האיתנה הזו על האמת – היא תהיה התגברות על המבחן שאחריו ייפתחו בפנינו שערים חדשים.