"לאחים שלי קר – ואתם דואגים לכבודי?"

חובת שמירת המצוות איננה מסתכמת אך ורק בעצם עשייתן. גם דרך העשייה, מצב הרוח, ההשתדלות והמסירות הם חלק בלתי נפרד משלמות היהודי בעבודת בוראו.

כאשר האדם עושה מעשה בעצלתיים, הרי הוא מורה לרבים שהעשייה היא עול, וכל מעשיו נעשים בעל כורחו. אולם כאשר האדם זריז ומשתדל ונותן את כל יכולותיו, ניכר שהוא מעריך את המעמד, הוא שמח בו וקיום המצוות הוא דבר מהותי אצלו בעל חשיבות עליונה.

כאשר הקב"ה מצווה את אהרן ובניו על קורבן העולה, ישנו ציווי מיוחד – ההקרבה צריכה להיעשות בזריזות. 

אהרן הכהן בוודאי קיים את עבודת ה' שלו ללא דופי בהערכה ובזריזות נפלאה. אולם, ברוב הקרבת הקורבנות יש לכהנים חלק בבשר המוקרב והוא למעשה פרנסתם במקדש. 

אולם במצוות העולה לכהן אין הנאת אכילה באף חלק מאותו קורבן. קורבן עולה נשרף כולו לשם ה', וממילא יש לדרבן את הכהנים להמשיך ולקיים את המצוות באותה חריצות ובאותה זריזות לעבודת ה', גם אם זה יבוא על חשבון הרווחים, הכבוד או הכוחות שלהם.

מעשה שהיה כך היה:

רבי רפאל ברוך טולידאנו היה אחד מגדולי התורה במרוקו. לעיתים תכופות היה עושה מסעות לטובת חיזוק הקהילות. יום אחד קיבל הרב מכתב מעניי אחת מערי מרוקו: "אין לנו שמיכות וקר לנו, אולי הרב יכול להיות בעזרנו".

הרב, למרות גילו המופלג, לא חשב פעמיים והחליט: "אני נוסע לאותה עיירה". מקורביו ניסו לשכנעו, "אולי עדיף לרשום מכתב להנהגה המקומית שהם יטפלו? אולי מספיק שרק נודיע להם שהרב רוצה להגיע כדי שיבינו את חשיבות הדבר?".

"לאחים שלי קר ואתם דואגים לכבודי?" השיב הרב בתקיפות. מיד הורה על יציאה לדרך, ולאחר ימים מעטים הגיע לאותה עיירה.

אנשי המקום הוכו בתדהמה לראות את ראש בית הדין מגיע לביקור אצלם. עשיר המקום נידב את ביתו, והרב ביקש להכריז שמחר יישא משא מרכזי לאנשי המקום – איש בל ייעדר.

ואכן, בית הכנסת היה מלא מפה לפה. בתחילת דבריו ביקש הרב לשתף את הציבור על הלילה הקשה שעבר: "קפאתי מקור, לא יכולתי להירדם". העשיר חש מבוכה עצומה, אבל הרב עצר את דבריו והסביר: "בבית בו שכנתי ישנן שמיכות למכביר, אולם הקור של עניי המקום חדר לעצמותי ולא הצלחתי להתחמם לרגע".

"ועכשיו", המשיך הרב בקול נחוש, "אני מכריז שאמשיך לעמוד על הדוכן עד שכל אחד מעשירי המקום יתרום שמיכה לעני ולמשפחתו. וכן, מהיום כל עשיר יאמץ משפחה אחת, כי לא יכול להיות שאחים שלנו יחיו בחוסר לצידנו ואנחנו נשלים עם העוול הזה".

העשירים, שראו בעיניהם את מסירותו וזריזותו של הרב לכבודם של אנשים שלא הכיר מקרוב, מיד קיבלו על עצמם את בקשתו, ומצב העניים השתנה בין רגע לטובה ולברכה.

יעזור ה' הטוב שנזכה לעשות רצונו בזריזות מתוך אמונה וחיבור, לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם, אמן.