אחרי שתקרא את זה – תפסיק להאשים את אשתך

מסופר על אדם מבוגר שהגיע לרופא וביקש עזרה עבור אשתו, כי חשב שהיא זקוקה למכשיר שמיעה. "היא לא שומעת כשאני מדבר אליה", התלונן. הרופא הציע לו לערוך ניסוי שיבחן מאיזה מרחק היא לא שומעת: "שב בסלון ובקש ממנה כוס קפה. אם היא לא עונה, התקרב מטר נוסף ונסה שוב". האיש יישם את העצה. הוא התיישב בסלון וקרא, "אפשר כוס קפה!" אך לא קיבל מענה. הוא התקדם קצת וניסה שוב: "אפשר כוס קפה!" – שוב, ללא תגובה. כך המשיך עד חמישה סנטימטרים מאוזנה וקרא: "אפשר כוס קפה!"

באותו רגע הסתובבה אליו אשתו: "זו כבר הפעם העשירית שאני שואלת אותך – כמה סוכר?"

התברר שהבעיה הייתה אצלו כל הזמן, בעוד שהוא היה משוכנע שהבעיה נמצאת אצל אשתו.

כאשר אנו מאשימים אחרים בבעיות שלנו, אנחנו מסירים מעצמנו אחריות ומעבירים אותה לזולת. לקיחת אחריות היא אחד מהערכים היסודיים ביותר ביהדות. מהות האדם מתבטאת ביכולתו לבחור ולהשפיע על עולמו, והאחריות הנלווית היא חלק בלתי נפרד מקיום המצוות ומחיי היומיום.

הרב יהודה לייב אשלג זצ"ל, בעל "הסולם", מסביר שהשורש לחטא אדם הראשון נעוץ בחוסר לקיחת אחריות. לאחר החטא, כאשר הקב"ה שואל את אדם וחוה מדוע חטאו, שניהם מנסים להסיר מעצמם אחריות: אדם מאשים את חוה, וחוה מאשימה את הנחש. חוסר נטילת האחריות הזה הוא מקור לפירוד, לכאוס ולסבל בעולם.

אנשים לא אוהבים לקחת אחריות, משום שהם מפחדים. הם מפחדים להיכשל, מפחדים שישפטו אותם, מפחדים מההשלכות. אנשים חוששים שאם ייקחו אחריות – הם יהיו חשופים לביקורת. לכן, הם מעדיפים להטיל את האשמה על אחרים או על הנסיבות.

גורם נוסף הוא חוסר ביטחון עצמי. אדם שאינו בטוח בעצמו עשוי לחשוב שאין ביכולתו להתמודד עם המשימות המוטלות עליו או שאינו חזק מספיק לשאת בתוצאות פעולותיו. כאשר אדם מרגיש חלש או חסר ערך, הוא נוטה להימנע מאחריות על חייו ומעשיו.

אבל עלינו לדעת כי הנטייה להימנע מלקיחת אחריות מובילה לאיבוד כיוון בחיים ולתחושת ריקנות, בעוד שנטילת אחריות מביאה לצמיחה, לחיזוק האישיות ולהתקרבות לבורא. הצעד הראשון לשינוי אמיתי הוא ההכרה שהאחריות לחיינו מוטלת בראש ובראשונה עלינו.