איך לגרום לילדיכם לכבד אתכם?

אריק נכנס הביתה בסופו של יום עבודה מתיש. בנו, שמוליק, שוכב בשלווה על הספה ומשחק ב''טטריס'' שלו. ''הגעתי הביתה!'', קורא אריק בקול. ''הַי...'', ממלמל שמוליק. הוא אפילו לא טורח להרים את מבטו מהמשחק האלקטרוני הקטן שלו. אריק ממשיך וחוצה את הסלון, בודק מי עוד כבר הגיע הביתה. בתו בת-העשרה יושבת במטבח, מדברת בטלפון. ''שלום רינת'', אומר אריק, ומנשק אותה על הלחי. כולנו רוצים לקבל יחס של כבוד מילדינו - לא משום שאנחנו כל כך מוטרדים מנושא האגו הפרטי שלנו, או מהרצון שלנו בכוח או בשליטה מוחלטת על בני הבית - אלא משום שכבוד להורים, מוסיף מרכיב חשוב ביותר בנפשו המתפתחת של הילד. נוסף על כך, ילד היודע להתנהג בכבוד כלפי הזולת, הוא ילד שנעים יותר לחיות במחיצתו. אולם בואו ונבדוק מה הן הסיבות הפילוסופיות והעמוקות יותר לציווי הזה: ילדים חייבים ללמוד מהי הכרת תודה. עליהם להפנות את הכרת התודה שלהם בראש ובראשונה כלפי הוריהם - על שנתנו להם את מתנת החיים ודאגו לכל צורכיהם מרגע היוולדם. החובה לרכוש את התחושה של הכרת התודה, קיימת ותקפה, אפילו במקרה בו ההורים לא מילאו את תפקידם על הצד הטוב ביותר. ילד שרוכש כבוד כלפי הוריו, יוכל ביתר קלות, להבין את משמעותה של הכרת התודה שכולנו חשים כלפי הקב''ה, שהיה שותף מלא עם ההורים בתהליך יצירתו של הילד (ההורים מעניקים לנו את הגוף, אך הקב''ה נופח בנו את הנשמה). הקב''ה מספק להורים את כל מה שדרוש להם בשביל לגדל את ילדם כראוי, ועל כך אנו חייבים לו תודה מיוחדת. ברמה החברתית, יחס של כבוד כלפי בעלי הסמכויות הוא חשוב וחיוני לשם בניית חברה מתוקנת ומסודרת. אם מקפידים לחנך את הילד לכבד את הוריו בתוך ביתו, נוכל מייד לראות כיצד הוא מצליח לקבל עליו את מרותם של המורים בבית הספר, את סמכותם של האחראיים במקומות העבודה, ובעצם של כל בעל סמכות בחברה שסביבו. ולמרות העובדה שכיום לא כל בעל סמכות אכן ראוי לכבוד שלנו, עדיין מוטלת עלינו החובה לחנך את ילדינו לכבד את הממונים מעליו, משום שאחרת, אנו עלולים להוסיף ולתרום להידרדרות הקשה של החברה המודרנית שלנו. כיצד להחדיר את רעיון הכבוד כיצד נוכל לחנך את ילדינו להעניק יחס של כבוד כלפי ההורים? השיטה הרצויה ביותר, היא להתחיל בזה כבר מגיל מוקדם מאד. ילדים שכבר פיתחו לעצמם הרגל של דיבור מזלזל ומשפיל כלפי ההורים, יתקשו ''להיגמל'' מכך ולסגל לעצמם הרגלים אחרים ולדבר בכבוד והערכה כלפי ההורים ושאר הסובבים אותם. היהדות מספקת לנו כמה קווים מנחים לצורך כך: הרגילו את ילדיכם לעשות דברים שונים למענכם, כמו למשל, להביא לכם כוס מים, או לענות עבורכם לשיחות הטלפון. בדור שלנו, להורים יש נטייה להיות כל כך עסוקים בדאגה לילדיהם, עד שהילדים לפעמים שוכחים את המשמעות של עזרה להורים. עם זאת, מיותר כמעט לציין, שעליכם להקפיד לדבר יפה אל הילדים, לבקש בנימוס, ולעולם לא לדרוש מהם בתקיפות. כמו כן, הקפידו תמיד להראות את הערכתכם על העזרה שהגישו לכם. חנכו את ילדיכם לעולם לא לסתור את דבריכם. אם קורה, והם בכל זאת סותרים את דבריכם, הגידו בעדינות: ''לא אומרים לאבא 'לא נכון'. אולי תוכל/י לנסות ולומר את כוונתך באופן שונה, בבקשה?''. אם הילד מתקשה להגיב בצורה הנכונה, עזרו להם. לדוגמא: אמא: ''אבא מסכים איתי, ושנינו חושבים שהמסיבה הזו ממש לא מתאימה לך''.ילד: ''מה פתאום! לי הוא אמר שאין כל בעיה שאלך למסיבה!''. אמא: ''סלח לי, אתה יכול לנסות ולנסח את כוונתך באופן מנומס יותר?''. ילד: (שותק). אמא: ''אולי תנסה: אני מצטער, אמא. יכול להיות ששמעתי את אבא אומר שהוא מרשה לי ללכת למסיבה?''. גם הסכמה או אישור לדבריו של ההורה עלולים להיות ביטוי של חוסר כבוד להורים, משום שסיטואציה כזו מעמידה את הילד במצב שבו הוא רשאי לשפוט את דבריו של ההורה. לדוגמא, הורה מחליט שיש לנהוג בדרך מסוימת במצב כלשהו, והילד אומר: ''אבא צודק. זה בדיוק מה שנכון לעשות כעת''. אין להעמיד ילד במצב שבו הוא יוכל לשפוט את ההחלטות של הוריו. לקראתכם, כאשר אתם נכנסים הביתה מהעבודה? זה בהחלט אפשרי, אולם הכי טוב להרגיל את הילדים לכך כבר מהיותם צעירים מאד, וכדאי לעשות זאת על-ידי מתן דוגמא אישית. אם האמא נכנסת הביתה מסיבוב של קניות, האבא צריך לקום ולומר: ''אמא הגיעה הביתה. בואו נלך לעזור לה להכניס הביתה את כל המצרכים שקנתה''. רצונו של האב לסייע לאשתו ולקבל את פניה - היא זו שתקבע את האווירה בבית מול הילדים. בדומה לכך, אם האמא מדברת בטלפון בדיוק כשהאבא חוזר הביתה מהעבודה, עליה לומר: ''אני מצטערת, בעלי כרגע נכנס הביתה. אני אתקשר אלייך מאוחר יותר''. בכך היא מדגימה בפני ילדיה כיצד רצוי לקבל את פניו של אביהם, ולהעניק לו יחס של כבוד. הדבר החשוב ביותר, הוא שהילד יבחין ביחס של כבוד הדדי בין שני הוריו (בין אם הם נשואים ובין אם הם גרושים). הורים שמקפידים לכבד זה את זו, לעזור זה לזו, הורים שנזהרים שלא להתווכח זה עם זה בפני הילדים, ושתמיד מתנהגים אחד כלפי השני בצורה עדינה ומתחשבת - בדרך כלל יזכו בילדים שמתייחסים לזולת באותו סוג של כבוד ונימוס. המשימה הזו מאתגרת במיוחד לזוגות שהתגרשו, ואשר רוכשים מעט מאד כבוד לזולתם. הקפידו לשמור את הכעסים ואת המחלוקות האישיות שלכם לעצמכם, וזכרו שהילדים רוצים וצריכים להעניק יחס של כבוד כלפי שני ההורים שלהם. כשכולם נמצאים בבית, האב יכול לסייע לילדיו לכבד את האם, וכן להיפך. לדוגמא, אם אמא הולכת לנוח בצהריים, לאחר שעבדה קשה כל הבוקר, אבא יכול להציע לילדים לארגן לאמם הפתעה, ולסדר את כל הבית ולשטוף את כל הכלים שבכיור. כמובן שגם האב לוקח חלק בפעילות המשפחתית הזו. או לדוגמא, אם אמא שומעת את הילדים מדברים על אביהם בנימה של חוסר כבוד, היא יכולה לומר להם: ''זו לא הדרך הראויה לדבר על אביכם''. ילדים לומדים כיצד להתייחס אלינו, מהדרך שבה אנו מתייחסים להורים שלנו ולהורים של בני הזוג שלנו. לעיתים קרובות מדי אנו מצפים מההורים שלנו להיות בסך הכל שמרטפים, או שאנו מצפים מהם לעזור לנו, ולהפוך את החיים שלנו לפשוטים יותר. אולם עלינו לבדוק כיצד אנו מקלים עליהם? כיצד אנו עוזרים להם בחיים האישיים שלהם? האם אנו מקפדים להגיש שתייה וכיבוד קל כאשר הם מגיעים אלינו לביקור, בדיוק כפי שהיינו נוהגים אילו מדובר היה באורחים חשובים? האם אנו יוצאים החוצה לקבל את פניהם, כאשר אנחנו שומעים את רכבם עוצר מול הבית שלנו? אל תרשו לילדיכם לקרוא לכם כאשר הם יושבים בחדר אחר. למדו את ילדיכם, כאשר הם מספיק בוגרים, לבוא אליכם כאשר הם זקוקים לכם. אל תרוצו אליהם בכדי לבדוק מה הם רוצים מכם. הזכירו להם שוב ושוב, ואם זה קורה פעם נוספת, פשוט אל תענו לקריאתם. אתם יכולים להיות בטוחים שהם כבר יבואו אליכם אם הם באמת צריכים מכם משהו חשוב.