הבית הוא הלב

הבית הוא הלב חשוב להבין, שהבית הוא המרכז, העיקר, הלב שלנו. הבית שלנו הוא בראש ובראשונה, אחר כך באים שאר הדברים (עבודה, בניית קריירה, לימודים, חברים וכו'). עלינו כהורים, מוטלת האחריות, להעביר לילדינו את התחושה והידיעה שהבית הוא במקום הראשון. שהבית זה "החממה" שלי, זו הפינה האהובה שלי, זה הבית שלי ושל המשפחה שלי, שם הכי נוח לי, שם הכי טוב לי , שם אני מוגן ושם אני רוצה להיות כמה שיותר. אין לי שום דבר לחפש בחוץ משום שבבית אני מקבל את כל המרכיבים החיוניים לי מבחינה נפשית, רוחנית וחומרית. ילד שגדל בתחושה כזו, יהיה ילד שמח שאוהב את ביתו ונהנה להיות במחיצת הוריו ואחיו. ברגע שאנו, ההורים, נפנים את ההרגשה ונחצין אותה כלפי חוץ, הילדים שלנו לבטח ירגישו כך גם כן. האמהות היקרות שמנהלות את ביתן במסירות ובאהבה, צריכות לשמוח על הזכות שנפלה בחלקן להיות עקרות בית נאמנות. זו זכות ולא עונש. אישה שנמצאת בבית, דואגת שביתה יהיה נקי ומסודר, לאוכל מבושל, לכביסה נקיה וכמובן יש לה יותר זמן להיות עם ילדיה - וזה מה שחשוב! פחות השקעה בבית ויותר השקעה בילדים... חשוב להקפיד על בית מסודר, בית שבו כל דבר נמצא במקום.

הבית לא חייב להיות מצוחצח ומסודר כמו מוזיאון. עלינו גם לזכור שזה בית, המקום שילדינו צריכים להרגיש הכי נעים ונוח. ואם נתעסק יותר מידי בניקיון ולא ניתן לילדים "לנשום" לא תהיה אוירה נעימה בבית. צריך שיהיו פרופורציות לכל דבר וענין. בית מסודר הוא ודאי נחוץ לכל בני המשפחה על מנת ליצור אוירה נעימה ונוחה. אך עלינו להשקיע יותר בילדים, לבלות זמן איכות איתם ופחות להשקיע כוחות ואנרגיות בבית עצמו. כאשר הילדים נמצאים בבוקר במסגרות, זה הזמן של האמהות לטפל בכל הקשור לניהול הבית. וכאשר הילדים חוזרים, יש להשתדל, אבות ואמהות, להיות במחיצת הילדים גם כן ולא להשתעבד לבית כל היום. עלינו לזכור שהבית משרת אותנו ולא אנחנו את הבית...בנוסף, עלינו לזכור תמיד שאנחנו הראי של ילדינו. הילדים מחקים אותנו בכל צעד וצעד. אנחנו צריכים להיות יותר סובלנים כלפי ילדינו. ילד ששומע בד"כ את אמו אומרת: "אני לא שפחה שלך! אוף! אין לי כח כבר לסדר ולנקות וכו'..." יעתיק מאמו את אותם המשפטים ששמע ממנה, וכשאותה אמא תבקש מילדיה לאסוף את המשחקים שלהם, עלולה גם לשמוע מהם את אותו המשפט המוכר: "אוף! אין לי כח..." וכן על זה הדרך. הסגידה לחומר והבריחה מהפשטות פעם הכל היה אחרת...משפחות חיו יותר בפשטות ובצניעות. אז, בבית סטנרדטי לא היה את כל הריהוט והמיכשור שיש היום. אז, הסתפקו בשולחן וכסאות, מיטות או מזרנים ועוד כמה פריטים חיוניים...וזהו. היום, המצב שונה. לצערנו, אנחנו יותר מידי מושפעים מ"החברה המערבית" ומשקיעים המון בחומר, ממש סוגדים לחומר, לבית. משקיעים בריצוף, בסלון מפואר עם כריות תואמות, וילונות, פינת אוכל, מטבח משוכלל עם כל התוספות ואין לזה סוף..ממש השתעבדות לחומר. כל כך הרבה אנרגיה מתבזבזת על קניות ומחשבה של "איך הבית שלי יהיה יפה ומטופח יותר". במקום להשקיע בבית, כדי היה להשקיע את האנרגיות האלו בילדינו. כח המחשבה עלינו להקדיש פחות זמן למחשבות.המחשבות יכולות להוביל אותנו למקומות שלא נבין כיצד הגענו אליהם...

אנו יכולים בקלות למצוא את עצמנו שקועים במחשבות, זמן ממושך, מבלי להרגיש כיצד הזמן עבר בבטלה, ובנוסף, מצב הרוח שלנו עלול להשתנות לגמרי ואף לרעה בשל המחשבות הרבות שטורדות את מוחינו, וכאשר ילדינו חוזרים מהת"ת, אנחנו יותר מידי עייפים וכעוסים בשל "המסקנות שהסקנו עקב המחשבות והבירורים" שעשינו לעצמנו וכמובן שזה עלול לבוא על חשבון הילדים. את האנרגיות שלנו כדאי להשקיע בתפקידנו. עלינו לעסוק יותר בעשייה ופחות בחשיבה. זה יועיל לנו יותר בחיינו, בביתנו ועם ילדינו. המאמר נכתב ע"י איילת ארן – מנחת הורים מוסמכת.