אל תעשו הצגות

זאת יכולה להיות הצעת חינוך ילדים מעניינת: במקום שההורים ישלחו את ילדיהם לתלמוד תורה, ילכו ההורים בעצמם ללמוד שם ואז, אפילו אם הילדים יסתובבו כל היום - הם יהיו צדיקים. מדוע? כיצד?

חינוך ילדים, כידוע, הוא כל כולו נתינה. אדם יכול לתת רק את מה שיש לו. אם יש לו יראת שמיים – זה מה שהוא ייתן. כך לגבי האמונה, השמחה, וכן על זו הדרך. אולם, יש לו מידות רעות, כגון עצבים וכעס, מה כבר הוא יכול לתת לילדיו? עצבים? הרי אדם לא יכול לתת את מה שאין בו, אלא בעל כוחו נותן את מה שיש בו. ואם מה שיש בו הן מידות נפש לא מתוקנות, זה מה שהילד יקבל ממנו, השם ישמור ויציל.

ואם כך, אז שילכו ההורים ללמוד בתלמוד-תורה, ושם יחנכו את עצמם כדי שיהיה להם מה לתת לילדיהם. ואז, הילדים שלהם יהיו צדיקים, כמו ההורים, כי הוריהם נתנו בילדים את מה שיש בהם.

אחד הסיפורים שמאוד ממחישים את נקודה זו, הוא מעשה שהיה עם ה"חפץ חיים" (ראה בהרחבה בספר בגן האמונה). פעם, הגיעו אל ה"חפץ חיים" זוג עם תינוק בן שבעה ימים, וביקשו ממנו שיברכו אותו שיהיה צדיק ויזכה ליראת שמים, לתורה וכו'. אמר להם ה"חפץ חיים" שהם איחרו את המועד בעשרים שנה...

ההורים הנבוכים לא הבינו. "איחרנו בעשרים שנה??? כיצד? הרי הילד נולד רק לפני שבוע?!" אבל ה"חפץ חיים" התעקש: לא. איחרתם את המועד... ביקשו ההורים שיסביר להם מהי כוונתו, הרי לפני עשרים שנה הם בעצמם היו נערים ועוד לא עלה בדעתם אפילו להתחתן? אז איך איחרו???

נכון, השיב ה"חפץ חיים", אז אכן הייתם נערים קטנים, אבל זה היה הזמן שהייתם צריכים להגיע אלי כדי שאדריך אתכם איך לתקן את מידותיכם ואברך אתכם שתהיה לכם יראת שמים. ואם כך, אז ממילא הילד שנולד לכם היה מקבל מידות טובות מכם וכמובן גם שיגדל ויהיה צדיק. כי צדיקים יכולים לגדל צדיק. אבל כאשר ההורים עצמם מבולבלים וריקים, מה יתנו לילד?

הדבר הראשון בחיים, המטרה הראשונה והחשובה ביותר – היא עבודתם של ההורים וחינוכם העצמי. להיות הורים מחונכים שמכבדים אחד את השני, שאוהבים ומשמחים אחת את השני, שיש להם שלום בית אמיתי! כי אז החינוך כבר בא מעצמו.

אין הצגות בעולם הזה! כאשר ההורים שמחים ורוקדים ומאושרים להיות יהודים, הילדים רוצים להיות כמו ההורים. תשאלו כל נער שעזב את הישיבה ומסתובב ברחוב מה גרם לו לזה, ותגלו שהסיבה לזה היא בגלל שהלחיצו אותו, לכן הוא כבר לא סובל את היהדות, השם ירחם. כי אם לא היו מפעילים עליו לחץ והוא היה רואה הורים שמחים, אז באופן טבעי היה רוצה להיות כמותם... בלי שום לחץ. הוא היה מבין איזה תענוג עצום הוא להיות יהודי. אבל כשהכל בא מתוך עצבים, כעס והמון לחץ – אז הוא לא רוצה את זה. כי מי באמת רוצה עצבים ולחץ בחיים שלו???

לכן יש לעבוד על דבר זה היטב. לשיר, לשמוח, לרקוד, לשמוע מוסיקה ולהיות כל היום שמחים. היום, יש ברוך-השם דיסקים עם המון שירים שעוזרים לאדם לשמוח, לרקוד ולהודות להשם. שירים שיש בהם שבח והודיה להשם, וכך אדם זוכה שכל היום שגורים בפיו השבח וההלל להשם. וכאשר ההורים שמחים ומאושרים, הם לא יצטרכו בכלל לחנך את הילדים, שהרי הילדים גדלים עם המון חום ואהבה, שמחה ואושר, אז הם רוצים להיות יהודים.

והחודש, בימי אדר ופורים הבאים עלינו לטובה, זה הזמן לעשות התחלה חדשה בעבודת השם בשמחה כפי שהיה בימי מרדכי ואסתר, כאשר היהודים קיימו וקיבלו את התורה מחדש באהבה. כלומר, התחילו לעבוד את השם בשמחה.

וזה עיקר המסר לכל אחד ואחת מאיתנו – לקחת את עצמו לידיים ולהתחיל בעבודה עצמית. והתחלת ההתחלות – היא סדרת ספרי ה"גנים" הפורחים והנפלאים מהם ילמד כל הורה כיצד לחנך את עצמו, כיצד לחיות חיי אמונה ותשובה, ולהפסיק עם כל התחפושות ולא לעשות הכל "כמצוות אנשים מלומדה", אלא להתחיל לחזור באמת לקב"ה.

תחילת העבודה היא עם הספר הראשון – בגן האמונה, שם נמצאים היסודות הראשונים לחיי תשובה ואמונה אמיתיים. בעזרת השם אנו מתעתדים להתחיל סדר דף יומי עם ספר זה, מימי הפורים הבאים עלינו לטובה. בהמשך, אפשר ללמוד את שאר הספרים: בשדי יער – על ההתבודדות, ספרי שלום הבית – בגן השלום לגברים וחכמות נשים לנשים, בגן הגעגועים – עצות וחיזוקים לדרך הארוכה בחיפוש אחר האמונה, בגן החכמה – המדריך לחיי תמימות ושמחה, בגן האושר – הדרכה כיצד לחיות בלי חובות כספיים, לחיות חיי ביטחון והלימוד על מידת "השמח בחלקו".

בהחלט אפשר לומר – זהו זה! כל ה'אופנות' למיניהן נגמרו. כל ה'מקצועות' – דתי, לאומי, חרדי וכו' – הכל נגמר. עכשיו יש רק יהודי! נזכה כולנו להיות כמו מרדכי, שהתורה מכנה אותו: מרדכי היהודי! מכיוון שכל מחשבותיו היו רק על השם, שמו של הבורא היה שגור בפיו בתפילה והודיה. זה צריך להיות כל עיסוקנו ולא, חלילה, ב'כוחי ועוצם ידי' - עבודות זרות על כל שלוחותיהן (רדיפה אחר ממון או כל תאווה אחרת).

בסוף ימיו, אמר רבי נחמן מברסלב זיע"א בגעגועים: שמישהו יגיד לי, איך זוכים להיות יהודי?...

גם אנחנו רוצים ללמוד איך להיות יהודי... אנחנו רוצים את הדבר האמיתי, לא תואר, לא מקצוע ולא שום אופנה, אלא להיות עבדי השם הדבקים בו. מאמינים בו עשרים וארבע שעות ביממה, לא להיזכר בו פעם בכמה שעות...

כי מהי האמונה? להאמין שיש השם בשמים? זו אינה אמונה כלל! אמונה, פירושה, להאמין שהשם לידך, איתך, בתוכך, במחשבות שלך, מחיה אותך, מנשים אותך, פועם בתוך ליבך, מיטיב איתך, שומר עליך, משגיח עליך ושומע אותך בכל שנייה ושנייה! זאת אמונה. הרגשה מוחשית שהשם נמצא איתך. לא לשכוח מהשם אפילו לשנייה אחת. שהרי, השם לא עוזב את האדם גם לא לשבריר שנייה, כי רק האדם הוא זה שמחליט לעזוב את השם, ואז הוא אכן נעזב, כביכול. כאשר אדם מחליט שהוא יכול להסתדר לבד, בלי השם, אז השם נותן לו ללכת בדרך שהוא רוצה ללכת בה, וכביכול עוזב אותו באומרו: אתה חושב שתוכל להסתדר לבד? בבקשה. אתה יכול לנסות. כשתבין שאתה לא יכול בלעדי, אז אשוב להשגיח עליך בגלוי ואהיה בעזרך. דע לך, אני מחכה שתשוב אלי, כי אז אשוב אליך. כל מה שאני רוצה הוא רק לעזור לך, להיטיב איתך - בשביל זה בראתי אותך.

על זה היו שרים חסידי ברסלב במזמור "איילת השחר", המיוחס לאסתר המלכה, כשהיו מגיעים למילים: "אלי למה עזבתני" היו כופלים ואומרים: אלי למה עזבתיך, כאשר השם, כביכול, עוזב את האדם זה רק בגלל שהאדם עזב קודם לכן את השם, פשוט שכח אותו. לא חי אותו.

ומה זה אומר שאדם חי את השם בכל נשימה ונשימה? למשל, אם מגרד לאדם הראש, הוא חושב: השם עושה שיגרד לי הראש. כל מחשבה אחרת שהיא לא על השם הינה מחשבת כפירה. אלא, צריך להבין שהשם הוא זה שגרם לגירוד ולעשות תשובה על דברים שקשורים לראש, כגון: אמונה בצדיק שהוא ראש בני ישראל, פגיעה בדעת וכו', ולא לחכות שיקרה ח"ו משהו לראש ואז לעשות תשובה. זאת האמונה בהתגלמותה – שאדם חי את המסר ש"אין ייסורים ללא עוון", כשהוא יודע שאין מקרה בעולם של צער, ייסורים, חסרון וכו' בלי עוון. בספר בגן האמונה למדים עניין זה בהרחבה, אך נציין שוב את דרגות האמונה: א. כך השם רוצה. ב. הכל לטובה. ג. לא מבין כלום רק מאמין שהכל לטובה... כי מה השם רוצה? למה קורה לי כך או אחרת? למה הילד לא שומע בקולי? ....משום שאני לא שומע בקול השם.... למה הילד לא אוהב להתפלל? כי אני לא אוהב, וכן הלאה.

בעולם הזה אין טעויות. יש השגחה פרטית מדויקת, מידה כנגד מידה. אין שום דבר שהוא לא מאת השם ח"ו. הכל, אבל הכל, ממש מאת השם כי אין עוד מלבדו!

כיצד אדם יזכה לחיות עם מידת האמונה בכל נשימה ונשימה, כלומר לחיות את אפסיותו בכל רגע ורגע? איך יזכה לחיות נכון? לחיבור הנכון? להצליח באמת? להצליח בחינוך ילדיו? את זה כמובן אי אפשר ללמוד 'על רגל אחת' מקריאה חד-פעמית של מאמר וזהו. צריך להעמיק בנושא וללמוד היטב את הספרים. לשם כך, כפי שציינתי, יסדנו את הדף היומי – "בגן היומי" שיתחיל אי"ה בימי הפורים הבאים עלינו לטובה ולברכה, כפי שאמר רבינו הקדוש: פעם, כל ההתחלות היו מפסח, ועכשיו..." – ומקובל בידינו שרבי נחמן מברסלב רמז שעכשיו כל ההתחלות הן מפורים.

יהי רצון שבזכות לימוד האמונה הקדושה, שהיא התכלית של הכל, ועם החינוך העצמי לדבקות בהשם, נזכה להמתקת כל הדינים ולביטול כל הגזרות הקשות, ויאיר המלך פניו אלינו ויחינו ונזכה לגאולה שלמה, אמיתית ונצחית במהרה בקרוב ממש, אמן כן יהי רצון.