קווים ולא מתערבים

ישנו יסוד חשוב מאוד, המתקשר למספר יסודות חשובים בהנהגת הבית, כגון: שלום בית, הרחקה מהשפעות חיצוניות וכדומה, והוא: שמירה על טהרת הבית החינוכי. כלומר, על ההורים להחליט קו ברור ומוחלט בחינוך הילדים, לקבל הדרכה בדרך בה הם בחרו כיצד לחנך את ילדיהם ואיך להתמודד עם כל מיני סוגיות בחינוך. ולא רק, אלא שעליהם להיות נחושים בדעתם ולא להניח לשום אדם להתערב להם בחינוך הילדים. התערבות חיצונית של דעות, המלצות וכו' בכל ענייני הבית גורמת לקלקולים גדולים. ריבוי דעות, כידוע, אפילו אם מדובר בדעות טובות ונכונות באופן עקרוני, זה דבר שמבלבל את בני הזוג וגורם להם לעשות טעויות רבות. קל וחומר, כאשר המציאות היא שרוב הדעות החיצוניות, העצות, וה'טיפים' למיניהם אינם נכונים ואינם נובעים ממקום נכון ואמיתי. על עניין זה הרחבתי מאוד בספרים בגן השלום – לגברים, וחכמות נשים – לנשים. ציינתי גם, שגישור בין דעות בני הזוג ויצירת מצב של הבנה והסכמה בנושאים החשובים להם, כמו חינוך הילדים, זו בעצמה משימה לא קלה, כל שכן כשנכנסות דעות נוספות לתמונה – מקרובים, חברים ועוד, שאז מדובר במתכון בטוח לחוסר ודאות ומריבות. דבר זה לכשעצמו מהווה כישלון, לענייננו, בחינוך הילדים. כי חוסר שלום בית וחוסר הבנה בין ההורים אלה מהדברים הגורמים לכישלון בטוח בתחום הכה חשוב – חינוך הילדים. התערבות מבחוץ היא דבר מזיק מאוד, ואת זה ההורים צריכים להפנים היטב. למשל, לפעמים אחד ההורים לא כל כך מסכים עם דעתו של ההורה השני, אבל הוא מבין שזו דעתו של ההורה השני, לכן הוא מתבטל אליה מכיוון שגדול השלום. דבר זה לכשעצמו הוא קשה אך אפשרי, כל זמן שההורה מבין שזו דעתו של ההורה השני, לכן הוא מכבד את זה. אולם, ברגע שהוא 'קולט' שדבריו של בן/בת הזוג הנשמעים באוזניו הם דיבורים של מישהו אחר – ההורים, חברים, דודה וכו', אז הוא לא מוכן לקבל את זה. הוא מרגיש שהסיתו את ההורה השני, הכתיבו לו דעות, ולזה הוא כמובן לא מוכן להתבטל. מגיעים אלי מקרים רבים מאוד כמעט מדי יום בנושאי שלום בית וחינוך הילדים. שורש המקרים הללו נובע מויכוחים וחילוקי דעות שהגיעו לממדים קיצוניים בגלל שבני הזוג – שלא ידעו על יסוד זה, שצריך לפתור את הבעיות המתגלעות בביתם ביניהם ובהתייעצות עם סמכות אחת בלבד – לכן הניחו לכל מיני 'יועצים' המוחזקים כ'רבנים' בעיניהם, אך ללא הסמכה באמת לטפל בבעיות מסוג זה. התוצאות מרות וקשות, ולא פעם היה קושי רב מאוד לתקן את מה שנגרם שם. ובאמת, ברוב המקרים בני הזוג אשמים בכך שמתערבים להם מבחוץ בענייני ביתם. הם אלה שמספרים להורים, לקרובים או לחברים את הקורה בביתם. יכול להיות שהם משתפים על מנת לקבל עצה או הדרכה, אבל בפועל נכנס גורם נוסף לתמונה, כלומר עוד דעה, ואז הכל מסתבך... לכן, ההורים צריכים להיות חכמים, ולא רק שלא לספר מרצונם לקרובים על המתרחש בביתם, אלא ממש להסתיר הכל. וגם אם שואלים על ילד מסוים – מה איתו? איך הוא בלימודים? וכו' – יש לומר שהכל בסדר ברוך השם. השיתוף צריך להיעשות רק עם גורם מוסמך במידה ומתגלה בעיה כלשהי בכל תחום, גורם שאין לו נגיעה אישית והוא יכול באמת להסתכל על הדברים מנקודת מבט נכונה ולתת עצות אמיתיות. הדבר הטוב ביותר לעשות הוא, להחליט על שיטה אחת על פיה הולכים – ספר הדרכה מסוים, רב, יועץ מוסמך וכו', אבל זה צריך להיות אחד בלבד! כי ריבוי דעות של רבנים הוא דבר מוטעה, שהרי לכל רב יש את השיטה שלו, לכן ריבוי שיטות יגרום לבלבול וחילוקי דעות בין האיש והאישה – זה רוצה ללכת על פי עצתו של הרב הזה, והיא רוצה ללכת על פי עצתו של הרב השני. אבל ברגע שיש גורם אחד מוסמך המקובל על שני בני הזוג – הוא מסיר להם את כל הספקות ומורה להם את הדרך בה ילכו. על זה נאמר: עשה לך רב והסתלק מן הספק!... מובן מאוד, שגם כדי למצוא את הרב האמיתי שידע באמת להדריך את בני הזוג צריך רחמי שמים מרובים והמון תפילות. לבקש מהשם שינחה את בני הזוג ויעזור להם למצוא את הרב שיודע להדריך בנושאים בהם הם צריכים עזרה. והכלל הוא, מי שלא הכניס עדיין דעות חיצוניות לביתו – שלא יכניס! ומי שכבר הכניס – להוציא אותן החוצה, ומהר! ואין הכוונה להוציא את ההורים בפועל או להתרחק מהקרובים חלילה, אלא שבני הזוג ידעו לשמור על ענייני ביתם בינם לבין עצמם. למשל, אם אחד הילדים סובל מבעיות משמעת – אין להתלונן על כך באוזני הקרובים – סבא, סבתא וכו', גם אם קורה משהו בזמן שסבא וסבתא מבקרים, 'תקרית' משמעת עם הילד הזה – זה לא הזמן לטפל בזה. העלימו עין וטפלו בזה בסיום הביקור. וגם אם הקרובים יודעים על בעיה מסוימת, אמרו להם בנימוס שברוך השם הכל מסתדר, או שאנו מקבלים ייעוץ מקצועי. זה נקרא לשמור על 'טהרת הבית החינוכי'. בני הזוג מתמודדים עם כל ענייניהם אך ורק בינם לבין עצמם בליווי צמוד של מדריך שיודע באמת להדריך – אז הם יצליחו לפתור כל בעיה. אבל כשעוד אנשים מעורבים – קשה לטפל, מכיוון שהמצב נעשה מסובך, כי 'לך תסתדר' עם הסבא שחושב כך, ועם הסבתא שאומרת אחרת, והדודה שחושבת שרק כך צריך לעשות, ועם החברה שלמדה פסיכולוגיה 'בגרוש' והיא בטוחה שרק כך צריך לעשות... לכן, כדי למנוע כמה שיותר התערבויות בהנהגת בני הזוג את ביתם, יש לפנות למדריך אחד שיודע לכוון את בני הזוג, מדריך שלא חי עם בני המשפחה ביומיום, והוא גם לא נמצא עם בני הזוג בבית, לכן אינו מסבך את העניינים עם ריבוי עצות והערות. אלא, נותן קו כללי והנחיות עקרוניות, וההורים מתמודדים ולומדים כיצד ליישם את דבריו/עצותיו באופן שנכון להם. לכן, ברוב הפעמים די להורים בספר מפורט שינחה אותם, ובדברים שאינם מבינים או לא מצאו מענה בספר, יפנו למחבר כדי לקבל ביאור או פירוט מורחב יותר בהדרכה ממוקדת יותר. זו עצה נפלאה לבני הזוג שתקל עליהם את ההתמודדויות בחיים בצורה משמעותית. כי על ידי הספר יהיה להם תמיד מענה לכל שאלה ודבר מוסכם ללכת על פיו, בלי ויכוחים, ריבים ובלבולים. כאן המקום להזהיר זוגות צעירים – לא לגור אצל ההורים! אפילו אם ההורים ידועים כאנשים עם 'ראש על הכתפיים' ויודעים שלא מתערבים לבני הזוג בחיים, קשה מאוד לא לומר משהו, להעיר או לבקר, וכמובן שזה בא מתוך אכפתיות וטוב לב אך גם זה גורם לנזקים, זו פריצה למבצר המוגן של הבית בו הכל צריך להישאר בין בני הזוג בלבד. קל וחומר כאשר מדובר בהורים שלא יודעים לתת את מרחב המחיה לבני הזוג ומתערבים להם בחיים כל הזמן. כל שכן אם מדובר בהורים שהם בעצמם מלאים בדעות ומידות רעות, השם ישמור... ואם למדנו עד עתה יסוד עקרוני של שמירה על 'טהרת המשפחה' מדעות חיצוניות אף אם הן לא פסולות, קל וחומר שצריך להיזהר במשנה זהירות מדעות שליליות ולא טובות. ולא המרחק הפיזי הוא העיקר, שהרי ישנם הורים הגרים קרוב לילדיהם אך לא מתערבים להם בשום דבר. ויש הורים שגרים בעיר או ארץ אחרת אך מתערבים בכל צעד בחייהם של בני הזוג עם שלט מרחוק. והכל תלוי, כאמור, בבני הזוג עצמם – הם צריכים להיות חכמים ולשמור על מרחק. גם כשההורים יודעים שזה מה שצריך לעשות והם משתדלים באמת לא להתערב לבני הזוג בחייהם, זה עוד יותר קל. לכן יש כאן מסר לכל קרובי המשפחה – הורים, דודים ודודות: אל תתערבו לקרוביכם הצעירים בחינוך ילדיהם. עם כל הרצון הטוב, הניחו למדריך מוסמך שאין לו נגיעה לעשות זאת. וכמו שאומרים: העזרה שלכם היא שלא תעזרו... זו העזרה הטובה ביותר שיכולה להיות. הורים יקרים, שיהיה כלל זה כל הזמן לנגד עיניכם – אתם המחנכים את הילדים! לבד! אם קשה לכם – פנו לייעוץ והדרכה. תלמדו. תעשו את כל המאמצים וההשתדלויות ואל תערבו שום גורם לא רצוי. יהי רצון שבזכות טהרת הבית החינוכי נזכה לשלום בית אמיתי, לגדל את ילדינו בנחת ובהצלחה גדולה, לדור ישרים ומבורך, ולגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.