שמחה וייסורים משמשים כאחד

רבי נחמן מברסלב ציווה אותנו "להיות בשמחה תמיד" .. מה זה "תמיד"? תמיד זה בכול מצב בין בעליה ובין בירידה. בין בהצלחה ובין בכישלון. בין כש"הולך" ובין כש"לא הולך". בכל מצב אומר רבי נחמן נמצאת השמחה ועלינו למצוא את הדרך להתחבר אליה... אכן.. למשימה לא פשוטה שולח אותנו רבינו.. יוסף הצדיק נבגד על ידי אחיו נזרק אל הבור ונמכר לעבד. הוא בא אליהם לשלום והם השיבו לו מלחמה. וכך הפך יוסף בין רגע מבן תפנוקים מטופח טבול ברוחניות לעבד לאנשי ערוות הארץ אנשים גסים ועבים. מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.. לכל הדעות מתכון מעולה לדיכאון.. אומר רבי נתן בהלכות הודאה ו' שמכירתו של יוסף לעבד היא בבחינת אחיזת מלתעות העצבות. אך יוסף לא נפל ולו אף לא לרגע אחד לעצבות על אף כל מה שעובר עליו. גם כאשר נזרק לכלא על דבר אשת פוטיפר על לא עוול בכפיו ושהה שם 12 שנה בחברת אנשים נאלחים ורחוקים בתכלית מעידון הנפש עדיין אחז בשמחה. ולחזק את דברינו מעידה עליו התורה בעצמה שלא מש הקב"ה ממנו בהיותו בכלא ככתוב "ויהי שם בבית הסוהר.. ויהי השם את יוסף" ובידוע שלא שורה רוח הקודש והשראת השכינה אלא מתוך שמחה. ועוד אומר רבי נתן שלא רק שלא נפל יוסף לעצבות אלא שהפך את כל קושי מרירות אחיזת הגלות לשמחה גדולה ולישועה לעצמו לאחיו ולכל ישראל. שמא נשאל - מה לנו ולמעשיהם של ענקי עולם כיוסף? התשובה לכך היא כי יוסף הוא בבחינת קדושת הנשמה הקיימת בכל אחד מאיתנו. מכירתו לעבד היא בבחינת ירידת קדושת נשמתנו תחת אחיזת הטומאה. אך כאן מלמד אותנו יוסף כי בכוח קדושתה וחיבורה אל הבורא בכל עת ובעקשנות יהודית אופיינית לא רק שלא נופלת ממדרגתה אלא אף הופכת את כל קושי הניסיון לידי מקפצה ליתר התקרבות להשם. על זה מעיד יוסף באומרו לאחיו כשהגיעו למצריים לקיים את חלומותיו בהשתחוותם לפניו  - "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעינכם כי מכרתם אותי עד הנה כי למחיה שלחני השם לפניכם" דהיינו אל תעצבו על מעשיכם ועל מצבי כי כל זה קרה כדי שנוכל להעלות ניצוצות ממקום של ערוות הארץ ומייצרי הנפש ועל כך יש לשמוח. כך בדיוק אומרת נקודת נשמתנו הטהורה אל החלקים האחרים שבנו שמוכרים אותה לאחיזת מצריים. ועל כך כותב רבי נתן שם "אַשְׁרֵיהֶם בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחָם אֱלֹקִים וּלְטַהֵר הַמְקוֹמוֹת אֲשֶׁר נָפֹצוּ שָׁם לְקָרֵב נִיצוֹצֵי קְדֻשָּׁה לִמְקוֹמָם שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה בְּחִינַת שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹב לְשָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה" עתה ברורה קצת יותר המשימה שנשלחנו אליה על ידי רבינו... להיות בשמחה תמיד! יוסף מורה לנו את הדרך לקיים את דבריו של  רבינו   -  כי על ידי שנתחבר לכוחו שאף בהיותו אחוז תחת כל המצבים שב"סגולתם" לייצר תסכול, ייאוש, שנאה, נקמה, מרירות, עצבות מרה שחורה ושאר מרעין בישין -  בכוח האמונה הפשוטה בהשם שהכול לטובה ניצל ממלתעות היכלי התמורות המסתירים את הטוב הנמצא בכל דבר.  בכוחו נוכל אף אנו לעמוד בניסיון העצבות שעליו אומר רבי נתן שהיא עיקר עקיצת הנחש. אף מובא בזוהר הקדוש כי אותם שבעה עשרה שנה בהם חי יעקב אבינו בסוף ימיו במצרים היו השנים הטובות ביותר בחייו בהן השיג שלווה. לכאורה תמוה הדבר כי דווקא במקום טמא מחוץ לארץ הקודש דווקא אז זוכה יעקב לשלווה. מסביר את התמיהה רבי נתן ואומר שזה בדיוק עיקר הדברים - שדווקא כאשר מצליחים להפוך את הקשיים והניסיונות לידי גדילה ודווקא כאשר משם נובעת השמחה או אז זוהי שמחה אמיתית ופנימית שלשמה הגענו לעולם. לא לחינם המילים "לשמוח" ו"לסמוך" קרובות בהגייתן. רמז טמון כאן כי מי שסומך על השם ולא מהרהר אחרי האופן בו הוא מנהל את חייו הוא זה שזוכה לשמחה "תמיד" ואף סופו לשמוח בישועתו השלמה. שנזכה לסמוך ליבנו תמיד על השם ועל צדיקיו הקדושים ובכוח זה נזכה לשמוח תמיד!!!!